אונן

אונן מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1693 מקורות עבור אונן. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

רש"ר הירש ויקרא פרשת שמיני פרק י

 כבר הערנו לעיל (ט, ג - ד): מנחת הציבור ושלמי הציבור - כמעט ואין כיוצא בהם בשאר קרבנות; משום כך אי אפשר לדון בהם דין מנחת יחיד ושלמי יחיד (לעיל ו, ז ואילך; ז, כח ואילך) - אלא על יסוד הוראה מפורשת. זאת ועוד: הכהנים היו אוננים באותה שעה. ואפילו כהן גדול המקריב אונן איננו אוכל קדשים באנינות (עי' הוריות יב ע"ב). כי רק בשעת עבודה נדרש ממנו לבטל את רגשות הכאב הפרטי - מפני דעת ה' שבלב האומה; והן זו כל עצמה של משמעות העבודה. לא כן בשעת אכילה. כי האכילה נועדה להעלות את ההנאה הסובייקטיבית לדרגת עבודה סמלית. אך האונן על כורחו

182

רש"ר הירש ויקרא פרשת אמור פרק כא

 אל ייראה אות הצער והאבל של ההזנחה - ולוא רק באורח זמני; אפילו אבדה לו אבידה קשה ביותר, אל יראה את עצמו קרוע ב"בגדיו" (- פריעה ופרימה מקבילות בבירור למשיחה ולבישה -); אפילו מת האדם הקרוב לו ביותר, אסור לו להתקרב אל המת (אולם אפילו הכהונה הגדולה נדחית מפני מת מצוה); אפילו בהיותו אונן אל יעזוב את העבודה; שכן עליו לייצג בכל מקום את "החיים" ואת "שמחת החיים"; מקור שמחתו הוא בה'; והמקדש שכונן בידי ה' הוא מקום משמרתה לעד.אולם אין פירושו של דבר, שעליו להתנכר לרגשות אנושיים; אבדן היקר שבבני משפחתו אל יעבור עליו בלא זעזוע הלב. כפי שנראה לקמן, הרי

183

רש"ר הירש דברים פרשת כי תצא פרק כה

 צורך לחזור בהם על מעשה הקידושין. שמו של המת מרחף על הנישואים האלה ועל הירושה שנתקבלה יחד עמם, ובמסגרתם תמשיך להתקיים ההשפעה הרוחנית והמוסרית של המת, שכן נישואים אלה נערכו בשם המת וברוח זכרו הממשיך להתקיים. אכן גדול כוחה של השפעת המת על הנישואים המתקיימים בשמו והכרת ההשפעה הזאת - "וידע אונן כי לא - לו יהיה הזרע" (בראשית לח, ט) - גררה אח צר עין ובן בליעל לעשות את הרע בעיני ה':כי - ישבו אחים יחדו - "יחדו, שהיתה להם ישיבה אחת בעולם, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו" (יבמות יז ע"ב). האחים חיים יחדיו, בזמן אחד - כדוגמת "ויענו כל - העם יחדו" (שמות

184

שפתי כהן בראשית פרשת וישב

 כלומר שאינם כמנהג אביהם בהתבודדות:ובזוהר אמרו (ח"א ק"פ א) בארץ מגורי אביו, כמו מגור מסביב (ירמיה ו', כ"ה), שכל ימיו היה ירא מחטא כבוד אביו שעזבו והלך לו עשרים ושתים שנה, אלה תולדות יעקב יוסף גם כן ישב עשרים ושתים שנה שלא היה יודע בו וכל אותם הימים היה אונן עליו, שהצדיקים גובה מהם בעולם הזה כדי לזכותם לעולם הבא:[לז, ג] וישראל אהב וגו'. כשראה כך אהב את יוסף מכל בניו, כי בן זקנים גימטריא רז, כלומר רזי חכמה, וכן ר"ז בא"ת ב"ש ע"ג, חכמה גימטריא ע"ג, ועשאו זר לשולחן ולארון ולמזבח, כי הוא שלום הבית והוא מפייסה

185

שפתי כהן בראשית פרשת ויגש

 אדוני יש לנו אב זקן וילד זקונים, ובזוהר (ח"א ר"ו א) יוסף אזדבן בגיניה דיהודה ואתאביד מאבוי והשתא אתערב ביה בבנימין ודחיל דלא יתאביד ובגין כך ויגש אליו יהודה, ולזה אמר וילד זקונים כלומר ששניהם עליו, ואחיו מת אולי כיוון על שלה בן יהודה, ולזה אמר ואחיו מת כיוון על אונן, ולזה לא אמר יש לנו נער כי בנימין היה גדול ואמר ילד אלא כיוון על בנו שלה, כמו שאמרו ז"ל (נדרים כ"ז ב) נודרים להרגים להטעותם לומר עבדא דבי נורא אנא:[מד, כא] ותאמר אל עבדיך הורידוהו אלי ואשימה עיני. במדרש (ילקוט רמז ק"נ) זוהי שימת עין בנימוסים שלנו

186

שפתי כהן בראשית פרשת ויחי

 אתה וכו' ובנוי דיהודה וזרעא דיליה אודן ואמרין כי אתה אבינו מה דלית הכי לשאר בני גלגולא, שאר בני גלגולא תרין אבהן תרין אמהן אית לון לבניינא וכו'. יהודה אתה ודאי מרישא ועד סופא ולא איתחזי לכל שאר בנין אלא ליה בלחוידוי לאתקרי אתה וכו' כרע במיתת ער, רבץ במיתת אונן, לבתר אתגבר כאריה לאקמא לפרץ וכלביא לאקמא לזרח. מי יקימנו דכתיב ולא יסף עוד לדעתה תרגום ולא פסק, מי יקימנו מאן הוא דיימר אסירא אתתא דא, והוא האריך עיין שם:ובמדרש (ילקוט רמז קנ"ט) אמר ר' תנחום בן חנילאי כשהוכיח יעקב את ראובן שמעון ולוי הוריקו פניו של יהודה

187

שפתי כהן ויקרא פרשת שמיני

 אמר אהרן אם אתה אומר תעריך על מי הובאו, תראה מי הביאו שהוא בשר ודם, על זה אמר הייטב בעיני ה', שהוא תימה גדול שיעריך מי שהביאו על מי שהובא בשבילו, שעיקר הקרבן הוא לכוון על מי מקריבין, ועל זו הטענה האחרונה אמר וישמע משה וייטב בעיניו, שהטענה הראשונה שהוא אונן ועל זה לא אכל אינה מספקת כי כמו שאכל המנחה הנותרת מאישי ה' שהוא חלק גבוה, וכן חזה התנופה ושוק התרומה שהם כולם חלק גבוה יאכל גם כן שעיר של ראש חודש שהוא של גבוה, אבל כששמע התימה הגדול שנעריך מי שהביאו בערך מי שהובא בשבילו, על זה אמר

188

שפתי כהן במדבר פרשת בהעלותך

 ימים עד מלאות ימי מלואיכם, וביום השמיני קרא לאהרן שישמש בכהונה גדולה ואותו היום הוא ראש חודש ניסן שנטל עשר עטרות ואחת מהם הוא ראשון לכהונת אהרן, ובו ביום מתו נדב ואביהוא, ואמר משה מדוע לא אכלתם את החטאת על שעיר ראש חודש היה, ואמר אהרן ותקראנה אותי כאלה, שהיה אונן על בניו. ובמגילת תענית שמונה הימים שמתענים בהם ואומר באחד בניסן מתו בני אהרן. אלא צריך לומר שהיו אנשים אחרים והיו חשובים, כמו שפירש רש"י ז"ל בפסוק (במדבר י"ג, ג') כולם אנשים, כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות. ולא נזכר שמם לפי שקרבן ראשון שעשו ישראל במדבר לא היו בכללם,

189

תולדות יצחק בראשית פרשת וישב פרק לח

 תולדות יצחק בראשית פרשת וישב פרק לח(ג - ה) ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער. ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אונן. ותסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אתוותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער, ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אונן, ותוסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אותו. ג' שאלות יש באלו הפסוקים. הא' למה קרא אלו השלשה בנים בשמות האלה. הב' מה צורך לומר אנה היה המקום שילדה הבן. הג' שאמר והיה בכזיב בלדתה אותו, מדוע לא אמר בשני בנים הראשונים באיזה מקום ילדתם

190

תולדות יצחק שמות פרשת יתרו פרק יח

 דתו ומנהג אומתו, ולוקחת היא הבן השני ומנהיגה אותו כפי אומתה, ולפעמים עושים גם כן בשמות ולזה אמר ביהודה [שם לח ג] ותלד בן ויקרא את שמו ער, אמר כאן ויקרא לשון זכר לומר לך שיהודה קראו כן, ואמר עוד [שם שם ד] ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אונן, ואמר ותקרא לשון נקבה שהיא קראה לו כן, ואמר עוד [שם שם ה] ותוסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה, לשון נקבה שאשתו קראה שמו שלה, והיה ראוי שיהודה יקרא שמו שלה כפי זה הדרך ולא היא, לזה השיב הפסוק הטעם שלא קרא יהודה לבן השלישי שם לפי

1234567891011121314151617181920