אונן

אונן מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1693 מקורות עבור אונן. להלן תוצאות 161 - 170

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


161

צרור המור בראשית פרשת וישב

 שמו ער. להורות על אבידת אחיו ואיך הוא ואחיו אכלוהו ויכלוהו ועקרוהו מן העולם וגלוהו מאביו. והוא מן ערו ערו וכן ערות על יאור. וכן קרא שמו ער להורות על צערו שירד מאחיו ונפרש מהם להיותו לבדו בלי חבור אחים וקרובים והוא כמו ער ועונה. והבן השני קראה אשתו שמו אונן להורות כי אולי אשתו הצדיקתו בדבריה למה היה מצטער ומשתומם כל כך בלי סבה. ושואלת ממנו למה שם שם בנו ער. ואולי היה גילה לה קצת הדברים לא מענין המכירה כי זה לא היה יכול לגלות לה. אבל גילה לה ענין יוסף איך נאבד מאביו ושאביו מתאבל ומתאונן עליו

162

צרור המור ויקרא פרשת שמיני

 שתלה החרון בבניו מפני כבודו. לפי שהיה אח גדול. והשיב בעדם ואמר הן היום הקריבו את חטאתם. כי הם לא הקריבוהו שהיה הדיוטות. אלא אני הקרבתי שהייתי כ"ג. ואותי צוית קרב אל המזבח. והם עשו שלא כהוגן והשיב בעדו ואמר ותקראנה אותי כאלה. הצרות. מיתת שני בנים ברגע אחד. ואני אונן עליהם ושאכלתי חטאת היום. כי כ"ג מקריב אונן אבל אינו אוכל אונן. וכהן הדיוט אינו אוכל ואינו מקריב. וישמע משה. תשובתו המספקת. וייטב בעיניו. יושר אמריו:זאת החיה אשר תאכלו. לפי שאמר למעלה להבדיל בין הטמא ובין הטהור. אשר זה ראוי לאהרן. לזה נשתתף אהרן עם משה בדיבור זה.

163

צרור המור במדבר פרשת בהעלותך

 וגומר. והם לא שבו אל ה' אלא ויהי העם כמתאוננים. כי אולי זה היה עון המתאוננים שאמרו שלא נתפרש בתורה. כי לפי דעתי זה היה עוונם כי השם היה עושה כל זה לטובתם ולשמחם. ולשמרם לבל יכה אותם שרב ושמש בצל העננים. והם היו קצים בהם ועצבים ואוננים כמי שהוא אונן ועצב על מת. ולכן שם בחטאם שני נוני"ן של ענן כמו ששם גם כן הנוני"ן המנוזרות והוא ויהי העם כמתאוננים. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו שאלו הנוני"ן הם כמו סימנים. להורות שאין כאן מקומה של פרשה זו. והפסיק בה כדי להפסיק בין פורענות לפורענות. פורענות הראשונה הוא ויסעו מהר ה'

164

פירוש הרא"ש על התורה בראשית פרשת בראשית פרק ג

 נקנסה עליו מיתה כי הוא חולה ויועיל לו הרפואה דעץ החיים ואע"ג דאכל ממנו שמא עץ הדעת היה סם המות אף שאכל עץ החיים ולכך אמר הקב"ה ואכל וחי לעולם כי לא יאכל מעץ הדעת אח"כ:(ז) עלה תאנה. תאנה על שם המעשה לשון תואנה שהעולם נעשה אונן על ידו:(ח) מתהלך בגן. מדרש אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מת הלך בגן כלומר חשוב כמת הוא אדם שהולך בגן השיבם הקב"ה לרוח היום אני ארויח לו היום נקנסה עליו מיתה ארויח לו ליום ב' שהוא אלף שנה שנאמר כי אלף שנים בעיניך והוא חי אלף שנים חסר ע' והניחם

165

פירוש הרא"ש על התורה בראשית פרשת וישב פרק לח

 התורה בראשית פרשת וישב פרק לח(ה) פירש"י ראיתי בב"ר ותקרא שמו שלה פסקה פי' לפי' לשון שילהי פרקין ושלהי לא שפירושם בסוף כמו כן הכא היה סוף לידתה:(ז) רע בעיני ה'. פירש"י כמיתתו של ער מיתתו של אונן וקשה דה"ולל להפך שנא' באונן ושחת ארצה וי"ל דתפס לשון ב"ר דאמר גבי ער הופכו כגיגית הופכו פירוש היפך שמו ער רע וכן אונן הפך והמית אבל לא הפך שמו אלא חבטו ונהפך גופו ושמו:(ט) וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע. פי' חיקו"דא בלע"ז לשון הידוע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם וא"ת איך נידונו ער ואונן ותמר

166

רד"צ הופמן ויקרא פרק ז

 את דם השלמים וגו'". כבר לעיל הוברר כי הכוונה כאן לציבור הכהנים שבשירות (ראה לעיל עמוד קע); אולם מתוך העובדה, שבפסוק יד נקראות העבודות בשם כולל זריקה, מסיקים חכמינו, שרק אותם הכהנים שהיו ראויים לזריקה, היו זוכים בחלקי הקרבנות, מה שאין כן מי שהיה באותו זמן טמא, טבול יום או אונן. בפסוק שלפנינו נזכר חוץ מדם גם חלב; מזה מסיק אבא שאול במס' זבחים קב, ב, שגם מי שהיה טמא בשעת הקטר חלבים, אינו מקבל מנת בשר אף אם היה טהור בשעת הזריקה, ואילו חכמים אחרים פסקו שדרוש רק, שהמקבל מנה יהיה טהור בשעת הזריקה. הרמב"ם מקבל את דעתו של

167

רד"צ הופמן ויקרא פרק כא

 בני אהרן נקראים בשם "משוחים" (במדבר ג, ג), מפני שהוזה עליהם שמן המשחה (ויקרא ח, ל), אולם רק לאהרן הוצק שמן על הראש (השוה חלק א, עמוד קצג). - "ומלא וגו'". כמו לעיל טז, לב. מריבוי התוארים שניתנו כאן לכהן הגדול, מסיקה ברייתא אחת (בהוריות יב, ב), שמחוץ לדין אחד ("מקריב אונן", פסוק יב) חלים הצוויים שבכאן גם על כהן משוח מלחמה ועל כהן מרובה בבגדים (עיין חלק א, עמוד קכה). שונה מזה דעתו של הרמב"ם; עיין משנה למלך בהלכות כלי המקדש ה, ו. - "את ראשו". בעוד שלכהן הדיוט מותר על - ידי קריעת בגדיו וגידול פרע שער ראשו להביע את אבילותו,

168

רד"צ הופמן דברים פרק כה

 הופמן ב"מאגאזין פיר די וויסענשאפט דעם יודענטומ'ס" 1887, עמוד 45 והלאה, המסביר שקודם מתן תורה נהגו שבין האח ובין קרוב אחר רשאי לייבם, וכיון שנולד בן מן היבום נאסרה לו האשה, והיתה רשאית להנשא לאחר. נוהג זה מצוי גם אצל עמים עתיקים אחרים*). בזה יש להבין מפני מה לא רצה אונן להוליד בנים, כי אם היו נוהגין אז כמצות התורה: "והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת", ואילו כל הבנים הנולדים אחרי כן הם בני היבם, אין להבינו. כמו כן יובן בזה מפני מה השתדלה תמר כל כך להוליד בנים מקרובי המת, והוא כדי להשתחרר אחרי כן. גם

169

רד"ק בראשית פרשת וישב פרק לח

 ויהי רע בעיני ה' - שלא היה יודע בו אלא ה' והוא בדברים שבינו לבינה וארז"ל (שם) שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ כדי שלא תתעבר כדי שלא תכחש יופיה:(ח) ויבם אתה - נראה כי הדבר של יבום היה משפט הקדמונים קודם שנתנה התורה:(ט) וידע אונן - כמו שאמר לו אביו "והקם זרע לאחיך" ושחת ארצה - שחת זרעו לארץ כענין שאמרנו בער:(י) גם אתו - שניהם בחטא אחד מתו:(יא) פן ימות - בב"ר אמר ר' אלעזר אע"פ שאין נחש יש סימן:(יב) וירבו - בב"ר שנים עשר חדש:ויעל - ובשמשון נאמר "וירד תמנתה" כל אחד לפי המקום שהיה בו:על גוזזי צאנו - כמו

170

פירוש הריב"א על התורה ויקרא פרשת שמיני פרק י

 טפח:(יט) הן היום הקריבו. פרש"י מה הוא אומר אלא אמר לו משה שמא זרקתם דמה אוננים שהאונן שעבד חלל אמר לו אהרן וכי הם הקריבו שהם הדיוטות והלא אני הקרבתי שאני כהן גדול ומקריב אונן עכ"ל. הפי' שפי' רש"י קצר הוא. וה"ק מה הוא אומר כלומ' מה תשובה היא זאת שהשיב אהרן הן הקריבו על מה ששאל לו משה מדוע לא אכלתם וגו' וכי בשביל שלא הקריבו החטאת ולא היה לאכלה והלא כל עבודות היום היו על ידי אהרן ואע"פ שכתו' נאמ' ואכלוה מצות וכתו' ואת שוק התרומ' תאכלו וגו' אלא אמר לו משה שמא זרקתם דמה אוננים שהאונן

1234567891011121314151617181920