אונן

אונן מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1693 מקורות עבור אונן. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

עקידת יצחק בראשית שער כח (פרשת וישב)

 אומרו וירא שם יהודה בת איש כנעני וכו'. ולמה נזכר שם אביה. ומה טעם בשמות ער ואונן ושלה. והיותר קשה אומרו והיה בכזיב בלדתה וכו': י"ג. במה שנראה שבני יהודה נכרתו בעון השחתת הזרע והלא בן נח אינו נזהר בכך ובמקום שאין אזהרה אין מיתה. ומה ידיעה היה יודע אונן כי לא לו יהיה הזרע אשר בעבורה שחת ארצה: יד. אומרו עד שיגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא והלא מטעם זה היה לו לדחותה לגמרי ולמה יתן לה לשלה אף אחר שיגדל: ט"ו. מה ראתה תמר כי עשתה כן ומנא ידעה שיתבענה יהודה והלא אנשי המקום אמרו

152

עקידת יצחק שמות שער מד (פרשת יתרו)

 בבחינת אישיותו ואם בבחינת מינו ואיך יתכן שיהיה הכוסף האנושי רק מזה המבוקש. והשני מצד הרפיון והרישול המחוייב ליפול במעשה אשר לא יקווה ממנו שום תועלת לעצמו עד שלא יקבל הדעת שתפסד הצלחתו על המנעו מעשות דברים אשר לא יועילו לו כלל כי מעשה כזה קשה מאד על האדם ומעשה אונן יוכיח והוא שלא נענש אלא על שעשה מעשה לשחת ארצה שנאמר (בראשית ל"ח) וירע בעיני ה' אשר עשה אבל כי יחדל לעשות לא יהיה בו חטא וכבר תפסו החכמים (אדר"נ פ"ה) על אנטיגנוס לאמרו המאמר הנזכר או שמותר לשמש על מנת לקבל שכר או שלא יתפרסם ההפך הנה כי

153

עקידת יצחק ויקרא שער נט (פרשת שמיני)

 דברים הרבה זרים וחצונים ממאמרו כמו שאמרו בתורת כהנים (שמיני סי' ח' פ"ב) וקצר אותו רש"י ז"ל בפירושיו הן היום הקריבו את חטאתם. מהו אומר אלא אמר לו משה שמא זרקתם דמה אוננין שהאונן שעבד חלל אמר לו אהרן וכי הם הקריבו שהם הדיוטות אני הקרבתי שאני כהן גדול ומקריב אונן ותקראנה אותי כאלה אפילו לא היו המתים בני אלא שאר קרובים שאני חייב להיות אונן עליהם כגון כל האמור בפרשת כהנים שהכהן מטמא להם ואכלתי חטאת היום ואם אכלתי חטאת היום אבל אנינות לילה מותר שאין אונן אלא יום קבורה בלבד הייטב בעיני יי' אם שמעת בקדשי שעה אין

154

עקידת יצחק רות

 נחלתו כי תמיד בבית ובשדה יקראוה בשם אשת מחלון להיותם נהוגים בכן וההרגל על כל דבר שלטון. ולא יכרת שם המת וגו' כי רצה בועז הצדיק לתת חלק וזכות למחלון קרובו בולד הנוצר. מה שלא היה חייב בכך. כי התורה לא צותה היבום כי אם אל האחים הפך אשר עשה אונן (בראשית ל"ח) כי ידע כי לא לו יהיה הזרע ושחת ארצה ולא רצה לזכות את ער אחיו בנוצר כאשר היה חייב ולכן נענש: אמר המחבר הנה נא הואלתי לדבר בטעם נגלה ממצות היבום אחרי בקשת המחילה מהמגלה צפונות כי הנה טעמה הנסתר הוא סוד הגלגול ומסודות חכמת הקבלה (זוהר

155

פני דוד בראשית פרשת וישב

 באותו הבור:ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' ואי קשיא והא אין ב"ד של מעלה עונשין פחות מבן ך' שנה ולמה נענשו ער ואונן שלא היו אלא בני ח' שנה שהרי בעת מכירת יוסף כתיב וירד יהודה מאת אחיו וכו' והוליד ער ואונן ונשא ער תמר ומת וכן אונן ואח"ך שכב עמה יהודה והוליד פרץ וזרח וביורדי מצרים כתיב ויהיו בני פרץ חצרון וחמול תן לפרץ לכל הפחות י"ג שנה כשהוליד ובן שנה היו חצרון וחמול הרי י"ד שנה נמצ' שעד כ"ב אתה צריך לתת ח' שנה לער ואונן א"כ למה נענשו י"ל כי על שם העתיד המיתם שהיו

156

פנים יפות ויקרא פרשת שמיני פרק י

 על כפרה זו, ואדרבא מוכח איפכא דע"כ קאי על שעיר נחשון, דהא מקשה שם בזבחים בשלמא לר' נחמיה היינו דכתיב הן היום הקריבו אלא לרבנן וכו' ומשני וכי הן הקריבו אני הקרבתי, והיינו ששאל להם משה שמא באנינות הקרבתם ופסלתם, והשיב אהרן וכי הם הקריבו אני הקרבתי שכהן גדול מקריב אונן [יומא יג ב] והקשה הרמב"ן הא משמע בקרא שכבר הקריבו את כל הקרבנות מדכתיב וירד מעשות את החטאת וגו' ע"ש:ועוד נראה דמוכח מדדרש בת"כ קחו את המנחה זו מנחת נחשון, הנותרת זו מנחת יום השמיני משמע דכבר הקריבו מנחת נחשון, וע"כ הקריבו קודם כל הקרבנות נחשון, דקי"ל בפ'

157

פנים יפות ויקרא פרשת אחרי מות פרק טז

 אחר תחתיו ולא מושחין אותו, והטעם לפי שלא היה אלא לפי שעה קמ"ל קרא דאף בזה בנו קודם דלא נימא דוקא כשמת הכהן בנו קודם מטעם ירושה, אבל בחיים הוי אמינא דאין בנו קודם, להכי איצטריך לכהן תחת אביו דע"כ מיירי שנפסל אביו, דליכא למימר שמת אביו דא"כ היה בנו אונן דאיתא ביומא דף יג ע"ב דאף דכ"ג מקריב אונן, היינו כשהיה כבר כ"ג קודם אנינות. ותו כיון שעדיין לא היה כ"ג היה מצוה לטמא לאביו, וכבר כתבנו דמטעם זה הוצרך אלעזר להתמנות לכ"ג בחיי אביו כדכתיב [במדבר כ, כו] והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו כדי

158

פנים יפות ויקרא פרשת אמור פרק כא

 בקבורתו לכך כתיב ויקברו אותו:(יא) ועל כל נפשות מת וגו'. בת"כ מנין לרביעית דם שהוא משני מתים ת"ל ועל כל נפשות מת שתי נפשות ומת אחד כו', לפי פשוטו יש לפרש שאזהרה לאהרן במיתת נדב ואביהוא באותו יום דאף דכתיב מן המקדש לא יצא שהיה מקריב אונן, אפ"ה אזהרה שלא יכנוס להיכל עד שישאו נדב ואביהוא מתוכו:(יד) אלמנה וגרושה וחללה זונה וגו'. בת"כ יאמר אלמנה מה ת"ל גרושה וכו' מה אלמנה שהיא מותרת לכה"ד וכו', אילו כן הייתי אומר אלמנה שהיא מותרת לכה"ד זרעו ממנה חולין גרושה שהיא אסורה לכה"ד יהא זרעו ממנה ממזר, ת"ל גרושה וכו' זונה

159

פנים יפות ויקרא פרשת אמור פרק כב

 לר' יוסי הגלילי דס"ל ביומא [לו ב] דאין לוקין על לאו דנבילה וטריפה משום דניתק לעשה, א"כ י"ל דקרא אתי למלקות כדאמרינן בריש תמורה [ד ב] דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאווין, מיהו לפי מה דאיתא בריש תמורה [שם] דכהן לוקה אף על לאו שניתק לעשה כדקאמר שם גבי אונן שגירש דכהן לוקה ע"ש א"כ הדר הוי ליה תרי לאווין:(י) תושב כהן ושכיר לא יאכל קודש. כתב הרא"ם הא דלא אמרינן תושב שהוא כהן דאטו מפני שיהיה תושב או שכיר שהוא קנוי קנין עולם או קנוי קנין שנים הפסיד כהונתו וכו', ואין זה מוכרח דהא כי היכא דבת

160

פנים יפות במדבר פרשת חקת פרק כ

 הכהונה הגדולה עד שיטהר, אך לפי מ"ש לעיל דדעת הפוסקים דצדיקים גמורים אינם מטמאים וכל שכן המתים בנשיקה כמו שכתב הרמב"ן באמת נתעסקו משה ואלעזר, צ"ל כדי שלא ידחו מהקרבה באותו יום משום אנינות ואבילות אותו יום דאורייתא, וכיון שכבר נעשה כהן גדול קי"ל [יומא יג ב] דכהן גדול מקריב אונן:(כט) ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל. נראה שמזה למדו חז"ל [מגילה ג ב] שאין מועד בפני ת"ח שהרי מת בר"ח אב והבכיה היתה בר"ח שנקרא מועד [פסחים עז א] דא"ל שהתחילו השלשים יום מיום שלאחריו, דא"כ הדר הוי יום שלשים

1234567891011121314151617181920