אונן

אונן מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1693 מקורות עבור אונן. להלן תוצאות 141 - 150

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


141

מלבי"ם דברים פרשת כי תצא פרק כה

 ועתה נעתיק את הכתובים מכל המקומות ונראה שכנים ואמתים הדברים: (בראשית ל"ח ח') ויאמר יהודה "בא אל אשת אחיך", כי הביאה תהיה אל אשת אחיך, "ויבם אותה" אף אחר הביאה תהיה לך בתורת יבמה. ועד מתי תהיה כך עד "והקם זרע לאחיך" שאז תגמר מצות היבום ותשאר אשת האח, "וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע", ידע זאת ממאמר יהודה והקם זרע לאחיך. ויתכן כי במלת יהיה שהוא מיותר שהיל"ל רק כי לא לו הזרע פירושו כי אחר שתלד אין לו הויה ואישות בתמר כי יצרך לפרוש ממנה, "הזרע" פי' בשביל הזרע שיקים, ולכן כשבא עליה "ושחת ארצה לבלתי נתן

142

מלבי"ם דברים פרשת כי תבוא פרק כו

 המחובר: ולא שכחתי. הוא מיותר, ודרשו בספרי שלא שכח לברך על הפרשת המעשרות, ואף שהברכה הוא רק מד"ס כתבו המפרשים שמדאורייתא מחוייב להזכיר שם שמים על הפרשת המעשרות ועתה כשתקנו לברך הרי יצא על הזכרת השם ע"י הברכה:(יד) יד לא אכלתי באוני ממנו. שלא אכלו כשהוא אונן ביום שמת לו אחד מהקרובים שהכהן מטמא עליו: ולא בערתי ממנו בטמא. היה לו לומר בטמאתי כמו שאמר באוני אלא בא ללמד שגם אם הוא טהור והמעשר טמא כדאמר בספרי: ולא נתתי ממנו למת. לא יתכן נתינה למת אלא לצורך המת והוא ארון ותכריכים, ואף שכל מה שאינו לצורך אכילה אף לצורך

143

מלבי"ם דברי הימים א פרק ב

 ביחוד ולא היו תאומים, כי לפי החשבון בסדר עולם הולידו כ"א בהיותם בני שמונה שנים, וה"א שנולדו תאומים: הכנענית. מבואר שמ"ש (בראשית לח, ב) בת איש כנעני אין פירושו תגר רק כנעני ממש (וצ"ל שהמדרש (ב"ר פה, ד) דורש כנעני תגר ממה שלא אמר שם תמר הכנענית). ולא הזכיר מעשה אונן, שהוא עשה זה מפני שידע כי לא לו יהיה הזרע, אבל ער היה כונתו רק רע. והאמת שדרך הספר שלא לכתוב כל פרטי הדברים כמ"ש בכ"מ:(ד) כל בני יהודה חמשה. באשר דרך הספר שלא יזכיר כל הבנים, רק המצויינים ורשומים, וכ"מ שחושב בני איש אחד היה לו גם

144

משיבת נפש בראשית פרשת וישב פרק לז

 ילדו לח' שנים אי אפשר לכוון. ואשר אמרתי להיכנס בכל הדחקים ולומר שער ואונן ושלה הרי ג' שנים. ותוסיף עליהם ח' שנים שדורות הראשונים הולידו לח' שנים כי על כל פנים (בהראויה) [בראויים] להוליד מזכר, (בעוד) שהיה ירא שמא תתעבר, באונן נאמר בא אל אשת אחיך ויבם וגם נאמר גבי אונן כי ידע כי לא לו יהיה הזרע [ונאמר] גדול (על) שלה א"כ על כרחך (בראוייה) [בראויים] להוליד. וא"ת שהיו בני חת הרי י"ג שנה משירד יודא עד שגדל שלה, ואח"כ חי שנים עד שראוי פרץ להוליד הרי כ' שנים וב' שנים לחצרון וחמול הרי כ"ב שנים, מ"מ קשה תוכיח

145

משיבת נפש בראשית פרשת ויחי פרק מח

 בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת שהוא חלק בנימין. כמו שכתוב גבי שאול ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח, ש"מ שקבורת רחל בגבול בנימין, ואפרת הוא בגבול יהודא וכבוד הוא שתהיה נקברת בגבול בנה. ומוסיף אני טעם שקראתו אמו בן אוני פי' שיש לו (אונן) [לה] תאונן עליה כל ימיו בשביל שמתה ע"י לידה וגזירה על המת שישתכח וכשאינה נקברת בגבולו הוא רואה תמיד מצבתה וזוכר להתאונן עליה. וכל זה אינו שוה לי שיהא נופל על זה ואני בבואי מה שקידם לומר כראובן ושמעון יהיו לי. (ועל) קצת שהתפאר יעקב (כ)נגד בנו מאחר

146

משך חכמה בראשית פרשת ויחי פרק נ

 משך חכמה בראשית פרשת ויחי פרק נ(ד) וידבר יוסף אל בית פרעה וכו'. לשיטת רמב"ן, אונן כל זמן שלא נקבר, אסור לסוך ולרחוץ ולקשט. וגם לרמב"ם דאונן שרי, אין זה מדרך הנימוס וכבוד אביו לסוך וללבוש בגדי שררות כפי הראוי להיות בבואו אל המלך בעוד אביו מת מוטל לפניו, לכן לא היה יכול ליכנס אל פרעה לדבר עמו.(ה) אבי השביעני לאמר. לא אמר לו כי הוא בעצמו נשבע "אנכי אעשה כדבריך" (מז, ל), רק "השביעני", שלא יהיה כבוגד בעמו ובארצו שהמליכוהו ועשו לו טובה הרבה, ובכל זה אביו האלקי, אשר קברו היה לתפארת להמצריים, הוציאו ארצה כנען. לכן

147

משך חכמה ויקרא פרשת שמיני פרק י

 בהקרבה, ורק הסיבה של "ותקראנה אותי כאלה" וכו'. ויתכן כי אמרו כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים "ואכלו אותם אשר כופר בהם" (שמות כט, לג) [פרק תמיד נשחט (פסחים נט, א)]. לכן אמר כיון שמתו בניו, ומיתת צדיקים מכפרת (מועד קטן כח, א), נעשה התועליות אשר היה מאכילתו, ולכן כהן גדול מקריב אונן (זבחים צט, א) ואינו נאכל, ודו"ק היטב.

148

משך חכמה דברים פרשת כי תצא פרק כה

 תועליות שונים לכמה מכוונים כאשר חשבו הרופאים והטבעים, כן דברי השם האלקים יש להם מכוונים שונים. ולענין ההלכה אמרו בזה (יבמות וספרי שם) דאתיא גזירה שוה ואפיקתא מפשוטו, אבל לענין הכוונה האלקית כפי מה שביארו בזוהר הקדוש ורמב"ן שהוא סוד נשגב במחצב הנפשות. וזה רמוז בפסוק (בראשית לח, ט) "וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע", ובמאמר השכנות (רות ד, כז) "יולד בן לנעמי", בזה אין המקרא יוצא מידי פשוטו, דאינתיתיה אימיה, ואחוה אבוה, ואכמ"ל.(ז) ואם לא יחפץ האיש לקחת וכו'. בספרי: ולא שלא חפץ בה המקום. מוציא אני (את העריות שחייבים עליהן מיתת בית דין, ועדיין לא אוציא

149

ספורנו ויקרא פרשת שמיני פרק י

 הן ישא איש בשר קדש (חגי ב, ב), וטעמו אם היה הענין כן שהיו אלה מקריבים חטאתם של חובה ואת עולתם של נדבה, אף על פי שאינם קדשי צבור לדורות, והיינו אוכלים החטאת היום בהיותנו אוננים:הייטב בעיני ה'. שנאכל קדשי דורות באנינות הלא דבר ידוע הוא שאין אכילת אונן בכונה ראויה לכפר, כאמרו בקדשים קלים לא אכלתי באוני ממנו (דברים כו, יד) ואף על פי שצוית שנאכל באנינות את המנחה שהיא קדשי שעה, לא יתחייב זה בקדשי דורות:(כ) וייטב בעיניו. שמח על טוב סברת אחיו ובניו שהיטיבו לראות ולהורות:

150

ספורנו דברים פרשת כי תצא פרק כה

 ה) ויבמה. יסיר אותה מהיות עוד יבמתו אבל תהיה כאשתו לכל דבר אפילו לגרשה בגט ולהחזירה:(ו) ולא ימחה שמו מישראל. שיהיה הולד נחשב אצל ה' יתעלה קיום פריה ורביה למת שהרי נולד ע"י קדושיו של מת ואין היבם צריך לקדשה קדושין אחרים וזה מאס אונן בשנאתו את אחיו ובזאת היה עליו קצף:(ט) ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. ראוי הוא לזה הבזיון מאחר שלא חפץ להשלים בנין הבית שהתחיל לבנות אחיו בקדושיו כאמרם ז"ל לא קראתי לאשתי אלא ביתי (שבת קיח, ב):(יא) וקרבה אשת האחד להציל את אישה. אע"פ שהיבמה מצווה לבזות את אחי

1234567891011121314151617181920