אונן

אונן מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1693 מקורות עבור אונן. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


131

ר' חיים פלטיאל בראשית פרשת וישב פרק לז

 ר' חיים פלטיאל בראשית פרשת וישב פרק לזפרשת וישב (א) צ"ע למה כל הפסוקים מוישב מתחילין ביו"ד לבד ח' פסוקים וכן במגילת רות, וי"ל לפי שכולה ווי ווי מגנות השבטים וממכירת יוסף וממיתת ער אונן ומתפיסת יוסף, וכן מגילת רות, דור ששופטים שופטיהם דכשאומר להם טול קיסם משיבים לשופטיהם טול קורה, או ממיתת אלימלך ומחלון וכליון, חוץ מח' פסוקים לפי שנזדווגה להם רות ובכאן נזדווגה להם אסנת בת פוטיפרע.בארץ מגורי אביו. כלומר עשו הלך בארץ שעיר לגור שם מפני יעקב אחיו אבל יעקב ישב אצל אביו בארץ מגורי אביו כי לו משפט הבכורה, כך פשוטו. והמדרש לאחר שהלך

132

ר' חיים פלטיאל בראשית פרשת וישב פרק לח

 ה) והיה בכזיב בלדתה אותו. תימ' מאי אתא לאשמועינן שבעלה יהודה היה בכזיב, אלא דרכן של ראשונים מתחילה כי הבעל היה קורא שם לבנו ואח"כ האשה וכן כאן מתחילה היה קורא יהודה שם לבנו כדכתיב ויקרא שמו ער ואח"כ קראה כדכתיב ותקרא את שמו אונן ובנו שלישי דין הוא שיקרא שמו יהודה שהיה בעלה ולמה כתב ותקרא שמו שלה והיה לו ליהודה לקרא שם לבנו אלא (אלא) מפני שהיה בכזיב בלדתה אותו ולא ידע שאשתו ילדה בן כי היא הייתה בעיר אחרת כשילדה אותו ולכך קראה היא לו שם דכתיב ותקרא שמו שלה ע"ש העיר ששמה כזיב כי כזיב תרגום

133

ר' חיים פלטיאל ויקרא פרשת שמיני פרק י

 ואין זה קרוי שריפה (ולא) [אלא] הקרבה. וי"א הכא דחטאת זה מפני טומאה נשרפה. ועוד יש מפרשים דכיון דשעיר של ר"ח הוה היה ליה ליקרב בטומאה דכל קרבנות ציבור בטומאה דכתיב במועדו ודרשי' אפי' בטומאה. וצ"ע.והנה שורף. וא"ת למ"ד מפני אנינות נשרף מפני מה לא אכלו פנחס שלא היה אונן. וי"ל שלא נתכהן פנחס עד שהרג זמרי לפי שהוא נולד קודם המשחה והמשחה אינה מועלת אלא לאותן שנולדו לאחרי כן דכתיב והיה לכם למשחת עולם ולכהונת עולם לדורותיכם, מכאן ואילך מועיל. וא"ת והבנות שנולדו קודם המשיחה דעל כרחין קודם שנולדו שהרי (מקדש) [מקרא] זה דמשיחה נאמר בז' ימי מילואים

134

חנוכת התורה פרשת וירא

 ויאמר יצחק אל אברהם וגו' ואז שאל הנה האש וגו'. ויש לומר דאיתא בגמרא דאונן פסול לעבודה. אם כן זה הוא פירוש הכתוב ויאמר יצחק אל אברהם אביו דייקא רצה לומר האמירה זו היה רק בשביל שהיה אביו. ויאמר אבי. רצה לומר הלא אתה אבי ואם תשחט אותי אתה תהיה אונן ותפסול בעבודה. כי אני רואה הנה האש והעצים שאתה רוצה להקריב קרבן ואסור לך להקריב באנינות. אלא ודאי שאין ברצונך לשחוט אותי רק דעתך להביא קרבן אחר. ואם כן איה השה לעולה:יח) בפסוק ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעולה בני

135

מלבי"ם בראשית פרשת וישב פרק לח

 ער בכור יהודה. ע"י שהוא בכור יהודה והיה ראוי לצאת ממנו מלכות ב"ד, עי"כ היה רע בעיני ה', כי גוי אחר לא היה רע בערכו:(ח) ויבם. ר"ל תקיים מצות יבום שהיא מצוה, וגם הקם זרע לאחיך, שזה תועלת לנפש המת:(ט - י) וידע אונן. הפועל רע שלא לכוונת תועלת או יראת נזק, הרע עצמי לו, וזה היה בער, ועי"כ ויהי ער רע, אבל אונן שעשה זה מפני שנדמה לו שיהיה לו נזק להוליד לריק, לא תתיחס הרע אל עצמו רק אל מעשהו, ועז"א וירע וגו' אשר עשה:(יא) שבי אלמנה. הפנויה היתה לובשת בצעיף, והזקוקה ליבם היתה סגורה בבית

136

מלבי"ם ויקרא פרשת ויקרא (מקטע א)

 למעלה ס' סא) שכפי חוקי הלשון צ"ל ואם זבח שלמים מקריב בפעל, וכ"מ שבא שם קרבנו תחת הפעל יש בו דרוש עיי"ש. ובא לרבות עופות ומנחות ויין ולבונה ועצים שהגם שאינם קרוים זבח כמ"ש בספרא (צו פי"ג מ"ד), אחר שקרוים בשם קרבן הם מביאים שלום לעולם לר"י או שאינם מביאם אונן לר"ש, ועי' בזבחים (דף צט) שם הובאו דברי ר"ש ע"ש. ועל המקומות שנכתבו זבח שלמים מן פרשה צו ואילך תמצא הדרוש בכ"מ במקומו. ומ"ש פסח. פי' בגמ' זבחים (דף קוף) לתי' אביי דהכי קיי"ל (כמ"ש הרמב"ם פ"ו מה' ק"פ ה"ט) דהיינו במת לו מת קוד' חצות, ודלא כק"א:קנז

137

מלבי"ם ויקרא פרשת צו

 לחיטוי ראוי לאכילה, ר"ל נוטל חלק בהקרבן. לאפוקי ט"י ומח"כ ואונן הגם שהוא מן המשמר אינו ראוי לחטוי. וכן הקטן אעפ"י שאוכל אינו חולק. ותפס יאכלנה ולא אומר יחלקנה. לאמר הראוי לאכילה חולק והבלתי ראוי אינו חולק, כי למדנו מכל זכר בכהנים שבע"מ חולק הגם שאינו ראוי לחיטוי ונטעה שמרבה אונן, לז"א שרק הראוי לאכילה חולק. זה העולה מדברי הגמ' זבחים (דף צט):נט הכהן המחטא אותה. כבר אמרנו (בס' הקדם) שפעל חטא בכבד מורה על זריקת הדם וכן מצאנוהו על הזיית אפר פרה, וכ"מ שנמצא פעל חטא בכינוי תשוב הכינוי אל הדבר המקבל הטהר' וההזי'. כמו ויחטא את המזבח (

138

מלבי"ם ויקרא פרשת שמיני

 לד), והגם שלדעת הספרא נשרף גופם נשארו בגדיהם בנס לבל יתבזו, ומזה ק"ו לשאר צדיקים שהשי"ת חס על כבודם אחר מיתתם:כ ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר וכו'. אזהרת פריעה ופרימה ויציאה מן המקדש נאמר (לקמן פ' אמור) רק גבי כ"ג, וכהן הדיוט פורע ופורם ואסור לעבוד אונן. ולכן יאמר הרמב"ן שאלעזר ואיתמר היה דינם כמשוח מלחמה, שאינו פורע ופורם, ודעת הספרא נראה שהי' זה ציוי פרטי לשעה. משום שנהרגו בדין שמים דימה אותם להרוגי ב"ד וצוה שלא להתאבל עליהם, וכן ס"ל שמ"ש מפתח א"מ לא תצאו הי' רק אזהרה לשעה, כי כהן הדיוט מותר לו לצאת אחר המטה,

139

מלבי"ם ויקרא פרשת אמור

 שמיני (ס' כף):ל ומן המקדש לא יצא ולא יחלל. פשטות הכ' שאם יצא יחלל מקדש אלקיו ע"י שמניח עבודתו ויוצא. אבל חז"ל פי' בהפך שאם לא יצא לא יחלל. והוכיחו מזה (בזבחים דף טז) דאונן מחלל עבודה מדכתיב מן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שעבד אונן חלל, והוא דבר תימה מנ"ל לעזב פשט הפשוט. וכבר תמה הרמב"ן בזה שברייתא זו סותרת לברייתא הקודמת שדריש שביציאתו מן המקדש יחלל. והוא אזהרה שלא יצא, וכאן דריש שהיא נתינת רשות שא"צ שיצא, ועוד שלפי הדרש הראשון יחויב שיפורש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה ולפי הדרש השני הוא דוקא

140

מלבי"ם במדבר פרשת בהעלותך פרק יא

 מלבי"ם במדבר פרשת בהעלותך פרק יא(א) ויהי העם כמתאוננים, הנה חטא המתאוננים לא פורש, ורש"י ז"ל פי' מענין עלילות דברים, כמו כי תואנה הוא מבקש, והרמב"ן פי' מלשון צער, כמו אונן ואוני, וראב"ע פי' מענין און, כמו עד מתי ילין בקרבך מחשבות אונך ושלשת הפירושים נמצאו בספרי, ושלשתם אמת, שאם ר"ל תואנה ועלילה לבד היל"ל כמתאנים, כמו כי מתאנה הוא לי (מ"ב ה'), ואם על אנינות לבד היל"ל כאונים או כאוננים, רק שכולל כל אלה, וכבר פי' הרי"א שהיה החטא שנצמח בלבבם עניני מינות ומחשבת און, בהיותם מתלבטים במדבר הנורא ההוא ונצטערו ע"ז מאד, עלה בלבם מחשבת און על

1234567891011121314151617181920