אונן

אונן מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1693 מקורות עבור אונן. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

העמק דבר בראשית פרשת ויחי פרק נ

 שנתמלא ליעקב ארבעים יום, היינו משום שדרך החניטה כך הוא, ולא נימא שהיה יעקב מונח איזה ימים עד שהסכים יוסף לחנוט, אלא תכף ומיד אחר הפטירה הסכים לחנטו, ומש"ה נעשה מה שנעשה:(ד) וידבר יוסף אל בית פרעה. כי כל זמן שלא נקבר אביו הרי הוא בכלל אונן, ואינו ראוי להתראות את המלך:באזני פרעה. שיכנסו באזניו, ומזה למדו בב"ר שרמז לו דברים שבעל כרחו מוכרח הוא להתרצות:(ה) אבי השביעני. לא אמר נשבעתי לאבי, שלא ישאל פרעה היאך נשבע בלי רשות, מש"ה אמר שהיה נשבע מפי אביו בעל כרחו, וכסבור פרעה שהאב יכול להשביע את הבן כמו שהאדון יכול

122

העמק דבר שמות פרשת שמות פרק ב

 העברים זה. ודרך העברים להשתדל ולחפש עצות להציל כפי האפשרי, ע"כ עלה ביד אמו להצפינו איזה משך, עד שהוכרחה באחרונה להניחו כאן, משא"כ אלו היה מצרי אם היה ראוי להיות נשלך ליאור כבר השליכוהו ביאור בהיותו ילד, ומש"ה גם כן ותחמול עליו. דילד לפני שלשים יום אין לב הוריהן ורואיהן אונן עליו, שהרי לא יצא מספק נפל, משא"כ כשראתה נער, שכבר עלו עליו ירחים גברה החמלה עליו:(ז) ותאמר אחתו. הנצבת מרחוק, וכאשר ראתה שבת פרעה לוקחת התיבה ידעה שיד ההשגחה בדבר ע"כ נתקרבה אליה, ותאמר להאדונית לאיזה תכלית יצא מפיך כי הוא מילדי העברים, אם הוא כדי שאלך:וקראתי

123

העמק דבר ויקרא פרשת שמיני פרק י

 כן הוא:(ט) יין ושכר וגו'. באשר דאונן פסול לעבודה משום דשרוי בצער אינו יכול להיות באהבת ה' ודביקות הבאה אך מתוך שמחה של מצוה, ומש"ה אכילת קדשים לבעלים ג"כ אסור לאונן, ע' פרש"י יומא די"ד א' ד"ה מי לא מטריד, ואך כהן גדול רשאי להקריב אונן, משום שלפי ערך גדולתו אפשר להתגבר על צערו ולעמוד לפני ה' בשמחה, וכך היתה מדתו של אהרן, אמנם היא עבודה קשה שבמקדש ונצרך דבר לסייע לזה, והייתי אומר לשתות יין ושכר וכמו שכתוב [משלי ל"א] תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו, מש"ה הזהיר הקב"ה לאהרן ובניו באותה שעה, שהמה לא

124

העמק דבר ויקרא פרשת אמור פרק כא

 יב) ומן המקדש לא יצא. זהו פשוטו של מקרא והדרשות ידוע:כי נזר שמן וגו'. הוא טעם על שאונן כה"ג אינו מחלל עבודה, כי נזר וגו', דהא דאונן פסול לעבודה הוא משום שאינו ראוי לעמוד לפני המלך בשעה שהוא בעצב, ומש"ה גם ישראל אסור לאכול קדשים בשעה שהוא אונן משום דמשלחן גבוה קא אכיל, ואין העצב ראוי לאכול על שלחן המלך, אבל כהן גדול שהוא דבק לשכינה ראוי להיות פניו ולבו צוהלים אפילו באנינות, והיינו טעם כי נזר וגו'(א). ופי' משחת אלהיו מבואר לעיל י' מקרא ז':(יג) והוא אשה בבתוליה. לשון אשה משמעו גדולה בדעת משכלת ביראת ה',

125

העמק דבר במדבר פרשת חקת פרק יט

 שאין כן פסול טומאה ואנינות שאין הפסול נוגע לכהונה, תדע שהרי אכילת קדשים דכשר בזר גם כן אסור בטומאה ואנינות, ועוד ראיה שקרבן צבור כשר בטומאה, וכהן גדול עובד באנינות, אלא על כרחך אין בזה פסול כהונה אלא חסרון קדושה הנצרכת לקרבנות במעשה ובאכילה, משום הכי בפרה שאין בה קדושה אונן כשר בה, וגם טמא היה ראוי להיות כשר בה, אלא מדכתיב באסיפה ואסף איש טהור, למדנו דהוא הדין בעבודתה(א):ולקח אלעזר וגו' באצבעו. דוקא בגופו, ולא שיהא קוף נותן על אצבעו כפירוש רש"י זבחים דף י"ד. וכאן לא דרשינן דבעינן כלי מגזירה שוה כפירוש רש"י זבחים דף מ"ח

126

הרחב דבר ויקרא פרשת שמיני פרק י

 והתוס' תמהו לדעת ר"י מאי שנא אנינות לילה משל יום, והרי גם בלילה איכא למימר ק"ו ממעשר הקל דאסור בקדשי דורות, והנראה עפ"י סוגי' דמ"ק די"ד ב' דמש"ה שמחת הרגל דוחה אנינות, משום דאתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד, ועוד אמרו שם דכהן גדול בכל השנה כרגל דמי ומש"ה מקריב אונן, ומזה הטעם אינו אוכל, דכמו ברגל דכל ישראל, דאונן מקריב מטעם דעשה דרבים אלים מעשה דיחיד, אבל אינו אוכל משום דבאכילת קדשים איכא לאו ג"כ, דכתיב במע"ש לא אכלתי באוני ממנו, וכמש"כ הרמב"ם הל' מע"ש פ"ג ה"ז ולא מעשר שני בלבד אלא כל הקדשים אם אכל באנינות לוקה, וזהו

127

הרחב דבר במדבר פרשת חקת פרק יט

 א) ומזה עמדנו על הא דטבול יום כשר, מדכתיב גבי אסיפה טהור מכלל שהוא טמא מכאן דטבול יום כשר. ותמהו התוספות יבמות דף ע"ג א' מנלן דבעבודה כשר, והשתא ניחא שפיר, שהרי עיקר טומאה דפסול בפרה לא למדנו אלא מאסיפה, והשתא דבאסיפה כשר טבול יום, ממילא הוא הדין בעבודה. וכן אונן כתבו התוספות שם דף ע"ד א' משום דלא גרע מטבול יום ומשום דלענין טומאה תרוייהו שוין, ולכאורה הוא תמוה הרי אונן הוא פסול בפני עצמו לבד טומאה, ולדברינו ניחא שפסול אונן אינו משום כהונה אלא משום קדושה, וזה אינו בפרה:פסוק יט(א) ולהרמב"ם ז"ל יש עוד ביאור בפירוש

128

חזקוני בראשית פרשת וישב פרק לח

 תשובה לדבר אין לתמוה על כך שהרי דורות הראשונים היו מולידים לשבע שנים וכן עשו אלו כדאיתא כסדר עולם כיצד שנה אחת עלתה לעיבורו של ער אחרת לאונן אחרת לשילה. הגדיל ער ושהה ז' שנים ונשא תמר הרי שמונה שנים משירד יהודה עד ויהי ער רע וימיתהו. שנה תשיעית נשא אונן ובאותה שנה מת. שנה עשירית עלתה לגידול שילה שנאמר שבי אלמנה בית אביך וגו'. שנת אחת עשרה וירבו הימים שגדל שילה ולא נשאה ויגד לתמר וגו' עד ויבא אליה ותהר לו. שנת שתים עשרה עלתה לעיבור פרץ וזרח, ושהה פרץ שבע שנים ונשא אשה הרי תשע עשרה שנה משירד

129

חזקוני ויקרא פרשת שמיני פרק י

 אהרן, ואעפ"י כן כתיב ואכלוה מצות, וכתיב ואת שוק התרומה תאכלו וגו'. ועוד פרש"י אלא אמר להם משה שמא זרקתם דמה אוננים וכו' משה רבינו היה סבור שאין אנינות של אהרן פוסלת באותו יום בשום חטאת ואפי' בשל ר"ח. והפרישה שפרש"י קצרה וה"ק שמא נזרק דמה של חטאת דר"ח ע"י אונן ואתם סבורים שהאונן שעבד היום חלל ולפיכך השיב אהרן ואמר לו וכי הם שהם הדיוטות, הקריבו את חטאתם, פירוש שאר חטאות, אני שאני כהן גדול הקרבתי ויכול אני להקריבם אונן הואיל והם קדשי שעה ולכך נאכלו. [ותקראנה מלשון מקרה ומאורע]. ותקראנה אתי כאלה ואכלתי חטאת ר"ח שהוא קדשי דורות

130

חזקוני ויקרא פרשת אמור פרק כא

 נאמר לאחיו הייתי אומר מה אחותו שהיא קטנה ולא גדולה מטמא לה אף אחיו הקטן ולא הגדול מטמא לו ת"ל לאחיו בין גדול בין קטן. ולאחתו הבתולה הקרובה אליו להיותו אחותו מאב ומאם. הקרובה אליו מה שפרש"י לרבות את הארוסה לא לארוס שלה קאי דהא קים לן אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן שנינו בת"כ כי אם לשארו פרט לארוסתו, אלא קאי הוא לאחיה כהן. וכן הפירוש ולאחתו הבתולה זו קטנה פנויה הקרובה אליו לרבות את הארוסה. דאי לא כתב הקרובה הוה אמינא הואיל ונתארסה אינו מטמא לה קמ"ל הקרובה אליו שעדיין אינה קרובה היא לבעלה שלא נשאה

1234567891011121314151617181920