אונן

אונן מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1693 מקורות עבור אונן. להלן תוצאות 111 - 120

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


111

חידושי הגרי"ז הוספות פרשת כי תבא

 חידושי הגרי"ז הוספות פרשת כי תבאלא אכלתי באוני ממנו (כו, יד)אמר הגרי"ז דמזה דכתוב איסור אכילת אונן מע"ש בוידוי מע"ש, מוכח דאיסור אכילת מע"ש באנינות אינו מדיני אנינות שאסור הוא במע"ש, אלא הוא דין במע"ש שלא יאכל בעודו אונן, שאם מדיני האנינות הוא מה שייך לומר זאת בוידוי מעשר, הלא זה איסור צדדי מדיניו של אונן, ולא מהלכות מעשר. ונפק"מ דברגל דלא חיילא אנינות אפ"ה יהא אסור באכילת מע"ש דאף דאין דיני אנינות, מ"מ הוי דין במע"ש שלא יהא נאכל ע"י אונן ומכיון דבמציאות הוא אונן אסור באכילת מע"ש. [א"ה, ע"ע בזכרון שמואל סי' לד מש"כ בזה].

112

דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרשת וישב פרק לח

 שהרי יוסף במכירתו היה בן י"ז שנה ובן שלשים היה בעמדו לפני פרעה הרי מן המכירה עד כאן שלש עשרה שנים ושבע דשובע ושנים דרעב הרי כ"ב שנה ובאותו שנה ירדו למצרים משנשא אותה יהודה בת איש כנעני עד שירדו למצרים תמצא יותר שהרי חשוב שנה ללידת ער ושנה ללידת אונן [ושנה ללידת שלה] הרי שלש שנים וכתיב כי ראתה כי גדל שלה משמע שהיה בן י"ג שנה הרי ט"ז שנה ללידת פרץ הרי י"ז ואפי' כי נאמר שלא היה פרץ כי אם בן שבע שנים כשהוליד חצרון ושנה מלידת חמול שהוא היה מיורדי מצרים הרי מ"מ תמצא כ"ה שנים

113

הדר זקנים על התורה בראשית פרשת וישב פרק לח

 כלומר עד שלמה המלך תמשך זו האהבה:ושמו חירה. וחירם היה מאותה משפחה וכל המשפחה שבט בני יהודה ולכך היה חירם אוהב שלמה שהיה משבט יהודה:(ג) ויקרא שמו ער. יש במדרש כגיגית הפכו. פי' שהיה רע והפכו לקרותו ער:(ד) ותקרא שמו אונן. כך היה מנהגם היה קורא שם לבנו ראשון. והשני מניח לאשתו לקרא שם כמו שמצינו דגבי ער כתיב ויקרא וגבי אונן כתיב ותקרא שמו:ותקרא שמו שלה. לפי שהיה יהודה בכזיב בלדתה אותו כזיב שם מקום. וי"מ על כן קראה שמו שלה על שפסקה מלדת כי לשון כזיב ולשון שלה אחת היא דכתיב אל תכזב בשפחתך

114

הכתב והקבלה בראשית פרשת וישב פרק לח

 משניהם, (רע"ס).(ה) והיה בכזיב. הרע"ס כתב קראתו שלה לשון אל תשלה שהוא שם בלתי נאות, מפני שיהודה אז היה בכזיב ותוחלתה נכזבה מראות פני אישה בעת לידתה, והוא אם היה שם לא היה מסכים בקריאת שם בלתי נאות, ואין זה נראה כי שם אונן ג"כ לא נאה ולא מיחה בה. ונ"ל כי שם שלה וכזיב יש בהוראתם ענין טעות ושגגה (איררען, טיישען) ותרגום שגגה שלותה, ובכתוב ויכהו על השל. וכן כזב עיקר ענינו טעות ושגגה, שטועה במחשבתו וידמה שאומר אמת, כמ"ש בהבדל שבין כזב ושקר, שקר הוא שבעת דבורו יודע בעצמו שאינו אמת, וכזב הוא שבעת דבורו ידמה שיקיים

115

הכתב והקבלה ויקרא פרשת ויקרא פרק ג

 יש בנדבה זו צד פגם מסבה הגורמת לנדבה זו. גם מדקדוק המלה אינה טענה, כי בכל השמות ישמור הלשון הטעם ולא המלה, כשם נח מן ינחמנו וכדומה לאין מספר. והנה רבותינו בת"כ אמרו שלמים שמטילין שלום בעולם, שלמים שיש בה שלום למזבח ולכהנים ולמזבח, שלמים מי שהוא שלם מביא ולא אונן, ואין ספק שאין זה מהם טעם העיקרי לשם שלמים, והראיי' שייחסו שלומים אלו גם לשאר הקרבנות ואפי' לחטאות ואשמות, כמבואר בת"כ, אבל כל אלה לשם שלמים הוראה צדדית. ורנ"ו פירש שלמים מענין השלום אביך הזקן. ענין הצלחה, וקרבן שלמים בא מבעלים אשר בא עליו ברכת ה' ומרוב שמחה יקריב

116

הכתב והקבלה ויקרא פרשת שמיני פרק י

 בת"כ מפני מה נשרף זה ומפני מה לא נאכלו אלו. ורש"י שכתב כאן מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו, כבר פירש הרא"ם לא שנאכלו ממש קאמר אלא שהונחו לערב לאכילה.(יט) הן היום. וכי הם הקריבו שהם הדיוטות אני הקרבתי שאני כה"ג ומקריב אונן (רש"י מזבחים ק"א) פירש הרא"ם מלת הן פה אינו כמו הן לא הובא את דמה, אלא כמו הם, ובא הנו"ן במקום מ"ם כמו הלהן תשברנה, וכאילו אמר בתמיהה, הם היום הקריבו את חטאתם; ואין צורך בהחלפה זו, כי מלת הן מצאנוהו על התמיהה כמו הן נזבח את תועבת מצרים (וארא ח' כ"ב) שכתב הראב"ע

117

הכתב והקבלה ויקרא פרשת אמור פרק כא

 הדם חשוב כמת עצמו לענין טומאת אהל, וברביעית דם תלויה נפשו של אדם.(יב) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל. ערש"י ומ"ש עליו הרא"ם ובקרבן אהרן ובצדה לדרך. והנה להרמב"ם (פ"ב מביאת מקדש ה' ו' ז', ובסה"מ סי' קס"ה) כוונת המקרא הוא כה"ג מותר לו לעבוד כשהוא אונן על מתו, ואין העבודה מתחללת, הא אחר אם לא יצא חלל, כלומר כהן הדיוט שהוא אונן אין העבודה מותרת לו והוא מוזהר שלא יעבוד, ואם עבד והוא אונן חלל עבודתו, ומנין שעבודת האונן פסולה, מק"ו אם בעל מום שאוכל בקדשים אם עבד חלל, אונן שהוא אסור בקדשים דין הוא שיחלל, ע"ש בדבריו.

118

הכתב והקבלה במדבר פרשת בהעלותך פרק יא

 איתא בספרי, מתאוננים מתרעמים מבקשים עלילה לפרוש מאחרי המקום, ר"י אומר כמתאוננים כמדוים את עצמם, שנאמר לא אכלתי באוני ממנו, כמ"ש הרמב"ן שהיו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה ואיך נחיה במדבר הזה מה נאכל ומה נשתה, והמפרש לספרי אמר, לפי שהילודים במדבר לא מלו והיו אסורים לאכול שלמים, והיו כמו אונן שאסור לאכול בקדשים, ואף שהיו מותרים בבשר תאוה (כמ"ש תוס' יבמות ע"א ב' ד"ה מ"ט) מכל מקום היו מתרעמים, דעיקר כוונתם היו לפרוש מאחרי המקום, ואמרו עוד בספרי, ר"א אומר כמתאוננים כמתלהמים וכה"א דברי נרגן כמתלהמים (משלי כ"ו). נראה דמפרש כמתאוננים מגזרת אן, שאינו דוקא לשאלה על הגבול שאליו,

119

הכתב והקבלה דברים פרשת כי תצא פרק כה

 ופעמים הם מרובים, ולפי שהוא משותף לכולם ביחס אחד יקרא יבם, כמו כן באשה הנשואה לאיש שבבחינת יחוסה אל האחוה שלו תקרא יבמה, והוא ג"כ לשון שיתוף באחוה של בעל, יאמר מזה (בראשית ל"ח) בא אל אשת אחיך ויבם אותה, כי כשמת בעלה היתה תמר מופסק מלהיות עוד יבמה של אונן ושלה אחי בעלה, לכן אמר יהודה שיבא עלי' אונן ויתחדש עלי' עוד הפעם שם יבמה בערך שאר האחים כמו שהיה בתחלה, וכן כאן יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה, ר"ל עי"ז שהיה יבם שלה כשהיה בעלה בחיים ושנעקר ממנו וממנה שם זה, שיחדש בה שוב זה השם ע"י

120

העמק דבר בראשית פרשת וישב פרק לח

 כן מת, וכדאי' ביומא דע"ב ב' זכה נעשית לו זר לא זכה זרה הימנו:(ח) ויבם אתה. הנה בס' דברים פרשת יבום נתבאר דבלשון המקרא נקרא יבום מי שבא אל אשת אחיו רק פעם אחת בתורת יבום ואינה נושאת חן בעיניו ליקחנה לאשה, וכן כאן לא אבה אונן ליקחנה לאשה, ואמר לו אביו שיבא אל אשת אחיו בתורת יבום ואחר כך יגרשנה:(ט) כי לא. בדגש, המלמדנו על חוזק הברה כמש"כ לעיל י"ט ב', מזה נראה שאונן חפץ שיהיה הזרע על שמו, ויהודה ענה בזעף כי לא לו יהיה הזרע, אלא יקים הזרע לאחיו, ואולי רצה יהודה שיהא מעלת הבכורה

1234567891011121314151617181920