אבלות

אבלות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2758 מקורות עבור אבלות. להלן תוצאות 71 - 80

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


71

רבינו בחיי דברים פרשת כי תצא פרק כה

 על נכסיו ועל אשתו יותר מאחר כיון שאין לו זרע שיירשנו, זה טעם היבום. וטעם החליצה, כי כל זמן שהיבם רוצה ליבם הנה הוא מקיים זרע לאחיו ונראה כאילו אחיו חי, וכשאינו מיבם ואינו מקיים זרע לאחיו נראה שאחיו מת וצריך הוא שיתאבל עליו, ולכך היבמה תחלוץ המנעל שהוא סימן אבלות כאילו מתאבל על אחיו המת.וע"ד המדרש: מצות היבום הוא מכלל החקים, והוא שדרשו רז"ל רוק היבמה מכלל החקים, שכן כתוב: (ויקרא יט, יט) "את חקותי תשמרו", דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבים עליהם, ואלו הן: שעטנז, ובשר חזיר, ורוק היבמה, והרבעת כלאים, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וצפרי מצורע,

72

הכתב והקבלה שמות פרשת כי תשא פרק לג

 כדרך המקבל את חברו בסבר פנים יפות ולדבר עמהם בפנים צהובות ושוחקות כאשר ידבר איש אל רעהו האהוב אליו, וזה כדעת רבותינו (ברכות ס"ג) אמר הקב"ה למשה הרב בכעס והתלמיד בכעס מה תהא עליהם, הסבר פנים לישראל והחזר האהל למקומו, וכן בתנא דבי אלי' (ח"ב פ"ג) אחר שהיו ישראל נוהגין אבלות בעצמם פתח הקב"ה להם פתח של רחמים ואמר למשה, עניים אלו מנודים לי ומנודים לך חזור בך והכנס את האהל לתוך המחנה, שנאמר ודבר ה' אל משה פנים א"פ כאשר ידבר וגו' מלמד שהקב"ה התיר לו למשה את נדרו ואמר אליו להכניס את האהל לתוך המחנה. והמבין בחכמת המליצה

73

הכתב והקבלה דברים פרשת וזאת הברכה פרק לד

 דעתו מחמת צער (בעזיננונגסלאז, פערלוסט דעס פערשטאנדעס), וכמ"ש בויחי ויעש לאביו אבל, ושפיר כתב רש"י (בכתובות ו' ד"ה ואביי) אבל טרוד טרדה דרשות אין צערו מצוה אע"פ שאבלותו מצוה, לכן מצאנו לשון אבילות גם לדברים שאין בהם רוח חיים, אבלה תירוש (ישעיה כ"ד ד', ז') ויאבל חיל וחומה, דרכי ציון אבלות, אשר המכוון בכל אלה העדר ובטול מלהמציא עוד התועלת והערבות שהיה בה עד הנה (נוטצלאז, פערלוסט דעס פאר טהיילס), ככה העדר ובטול תועליות משה והשתדלותיו עם האומה הישראלית נקרא אבל משה, (דער פערלוסט משה'ס), ע"ז לבד דוה לבם וחשכה עיניהם על שנעדר מהם מנהלם ומורם בדרכי ה', והודיע לנו

74

העמק דבר בראשית פרשת ויחי פרק נ

 למקום עד שמגיע למקום קבורה, והוא לכבודו של מת:מספד גדול. היינו דברים הרבה, התעוררות על אבידה זו, ובמשך כמה שעות האריכו ההספד, וזה מיקרי גדול:וכבד. דברים יורדים חדרי הלב:ויעש לאביו אבל שבעת ימים. עוד היה קודם קבורה וכמ"ש התוס' מו"ק ד"כ א', ובאמת אין אבלות אלא לאחר קבורה, והיינו דכתיב(יא) וירא וגו' את האבל בגורן האטד. שהוא לפני מקום קבורה:ויאמרו אבל כבד זה למצרים. התבוננו מזה שלא היה תכלית זה האבל משום יוסף ואחיו שהמה בניו, ולכבודו נתאבלו גם כל מצרים, כמו שהיה המנהג לפנים במלך שמתאבל כולם יושבים על הארץ כדאיתא בסנהדרין פ"ב [י"ח

75

העמק דבר שמות פרשת שמות פרק ד

 באשר לא היתה הכונה משום מצות מילה, רק כדי שילך שפע דם מבנה להיות כפרה על אישה:ותאמר. כאלו מדברת עם בנה:כי חתן דמים אתה לי. הבן מכונה בלשון חתן בשעת מותו כדתנן בנדה דף מ"ד, והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם, ומפרש בגמ' לענין אבלות, ואמרה להבן כי ניתן לה הבן להיות חתן דמים שתוציא דמו ממנו לכפרה על אישה:(כו) וירף ממנו. סר כח הפגישה הנוראה ממשה:אז אמרה. צפורה בשמחת לבה:חתן דמים. מה שנתחייב להיות חתן דמים, הגיע רק, למולות. שיהא רק נימול ובזה יצא ידי חובת שפע דמו. ומה שלא נימול באמת

76

העמק דבר ויקרא פרשת שמיני פרק י

 משום שזה היה כבוד המתים בגדולי ישראל הללו, וע' בס' במדבר ה' ד' דביארנו משמעות כאשר דבר וגו' לא לפי עיקר הדין, אלא כאשר דבר שטחית הדברים:(ו) ועל כל העדה יקצף. שהם גרמו לזה, בשביל שלא נהגו כבוד במתים, מש"ה הי' הסיבה שתנהגו בהם אתם סימני אבלות:ואחיכם כל בית ישראל יבכו וגו'. ידוע המדרש על הא דאיתא באהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל, דמשמע אפילו נשים, ובמשה כתיב ויבכו בני ישראל, משום שמדתו של אהרן היה אוהב שלום ומעולם לא אמר לאיש ולא לאשה סרחת, ולא נתבאר א"כ אמאי כתיב בנדב ואביהוא כל בית ישראל

77

הרחב דבר ויקרא פרשת שמיני פרק י

 ואינו מובן למה כתב זה בתשובתו של אהרן הלא אין זה תשובה על שאלתו, כי בזה הוא מחזק יותר שאלת משה, אלא כך הענין, דאהרן השיב שתי תשובות, חדא מה שאתה קוצף על הבנים לומר שגם הם היו רשאים לאכול אע"ג שאינם כהנים גדולים, מכל מקום מדנצטוו שלא לנהוג דיני אבלות ככהן הדיוט, וגם נצטוו לאכול המנחה, מש"ה הי' סבור משה שהם ככהנים גדולים באותה שעה, וא"כ היו רשאים לאכול לדעתו כמו כה"ג אפי' קדשי דורות לפי דעתו, כ"ז אינו, וכי הם הקריבו אני הקרבתי, אבל הם לא היו רשאים אפי' להקריב, שנית אפי' אני שרשאי להקריב אונן, מכ"מ אחר

78

חזקוני ויקרא פרשת שמיני פרק י

 שהרי כתנות לכהנים ואין כתנות ללוים.(ו) ראשיכם אל תפרעו הואיל ואתם משרתיו של הקב"ה אין נאה שתהיו מצטערים ובוכים אבל אחיכם יבכו. ובגדיכם לא תפרמו אע"פ שאתם הדיוטים הרי אתם היום ככהן גדול לדורות, ובכהן גדול כתיב את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום, שהוא דרך אבלות כדכתיב גבי מצורע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע. ועל כל העדה יקצף לעיל קאי לא תמותו ועל כל העדה לא יקצף דוגמא כי לא לנצח ישכח אביון תקות ענוים תאבד לעד. ד"א אם תנהגו אבלות הקב"ה יקצוף על כל העדה, כיצד, לא יקבל ברצון את הקרבנות שהקרבתם בעד העדה.(ז) לא

79

יוסף תהילות תהלים פרק קלב

 זאת מנוחתי עדי עד משם תבין הדבר הזה דב"ש היתה לדוד. ונתנה לאוריה בתחילה ואח"כ נשאה דוד המלך ע"ה והיא היתה מנוחה:א"נ אפשר לרמוז כי בחר ה' בציון וכו' במ"ש בסוף ס' הנחמד עמודיה שבעה דבחרבן נסתלק שם אהו"י ותיקונו על ידי שמירת המועדות כתקנן ובזה פירש דרכי ציון אבלות מבלי באי מוע"ד וכו' והי"א מר לה עש"ב. וזה שכתוב כי בחר ה' בציון איוה למושב לו. איוה רומז שם קדוש הנז' כי היוד היא בכח בנקודת חיריק. ובזה אפשר לרמוז בפ' כי חדות ה' היא מעזכם ה' הרומז לוי"ו הי"א מעזכם דע"י המועד נתקן אהו"י. ובחרבן שנסתלק אהו"י

80

מלבי"ם בראשית פרשת חיי שרה פרק כד

 למ"ש חז"ל שאביה מת היה לאמה טענה שתתעכב עוד ימים, ר"ל ימים הרבה עד שתכין צרכיה, וחז"ל אמרו שימים היינו שנה ולמדו שנותנים לבתולה י"ב חודש. ובמדרש הביאו הרא"ם ימים אלו ז' ימי אבלו של בתואל או עשור י"ב חודש, ר"ל אם היה כתוב ימים לבד הייתי מפרש ז' ימי אבלות, אבל שכתוב או עשור מוכח שמ"ש ימים היינו שנה, והוא י"ב חודש, וכמוהו תמצא בספרא בכ"מ לפי פירושי, עמש"ש בפ' צו בפסוק ומכנסי בד יהיו על בשרו ובפ' אחרי על אל הקודש מבית לפרוכת, ובחנם נדחק הרא"ם בזה, והיה מערמתם שהגם שתחלה אמרו הנה רבקה לפניך קח ולך, כי

1234567891011121314151617181920