אבלות

אבלות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2758 מקורות עבור אבלות. להלן תוצאות 41 - 50

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


41

אברבנאל בראשית פרשת וישב פרק לז

 ועליו אמר (איוב ט' כו) איוב אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה. יגורתי כל עצבותי ידעתי כי לא תנקני ופירושו מבואר. וזכר הכתוב שלענין נחמה היו לו רבים מנחמים אבל לענין הבכיה אביו לבדו בכה אותו כי אחיו ונשיהם לא היו עוזרים בבכיה וזהו ויבך אותו אביו. ואמנם בהפלגת אבלות יעקב הוא מקום תימה רב אבל אמתת הענין הזה הוא כי הנה הקדוש ברוך הוא התקין בנין האבות והשבטים דוגמת העולם העליון השמימיי והיה אברהם בעולם השפל בערך הגלגל העליון המקיף והראשון לכל הגלגלים כי כמו שהוא מתנועע תנועה חזקה ממזרח למערב ומניעו הסבה הראשונה יתברך כפי הדעת האמתי.

42

אברבנאל שמות פרשת בא פרק יב

 זה המספר מהימים שבעה מורה ומעיר על ימי שנות האדם שהם שבעה עשיריו' מהשנים ולכן היו ימי החופה שבעה כדי שביום חתונתו וביום שמחת לבו יחשוב כמה סבובים מאלה יעברו עליו וכן היתה שמירת הנדה ומצות המילה גם כן וטהרת המצורע וטומאת המת ושבעת ימי המלואים לכהני ה' ושבעת ימי אבלות שמטות ויובלות ושאר השביעיות כלם להזכיר לאדם מספר ימי חלדו כדי שישתדל ללכת למסעיו בחכמה בתבונה ובדעת. הנה אם כן אסור החמץ והשאור שבעת הימים הוא להעיר אל ישראל שבימי שנותיהם הנהוגים שהם שבעים שנה ישבותו ויבטלו מהם היצר הרע והתאוות המגונו'. והנה צוה שיהיה יום הראשון מקרא קדש

43

אברבנאל שמות פרשת כי תשא פרק לג

 העדים שהיו עליהם כשקרה זה לא הסירו אותם כי קרה להם כמו שיקרה לנשים הנשואות שכאשר יקרה חולי ומקרה רע לבעליהן לא ישיתו עליהן מה שהיה להם קודם זה כי איך יתכן שתתקשטנה בעדי עדים בהיות בעליהן בסכנה וצרה. וגם העדים שיהיו עליהן לא תסירו אותם מעליהן פן יהיה סימן אבלות ואלמנות. וכן עשו ישראל כשקרה ענין העגל ומה שנעשה עליו. לא שתו איש עדיו עליו וגם לא הסירו העדים שהיה עליהם קודם לכן מזמן מעמד הר סיני שאז קשטו עצמם בכל מיני עדי ותכשיטים. ומפני זה אמר יתברך למשה אמור אל בני ישראל אתם עם קשה עורף ולמה לא

44

אברבנאל שמות פרשת כי תשא פרק לד

 האהל שנהג המנהג ההוא אחר רדתו מן ההר וקרון עור פניו. ושאחרי כל זה צוה יתברך במעשה המשכן והיה כל מה שכתוב בסדר תרומה ובסדר תצוה ובתחלת סדר כי תשא ומבואר נגלה הוא שכל זה הוא עוות הפסוקים ובלבול הספורים והכחשת הדברים מאמתתם. כי אין ספק שלא צוה יתברך על אבלות העם והורדת עדים אחרי הסליחה והכפרה ושלא הרחיק משה אהלו מן המחנה אם לא בהיותם בהסתר פני השם וכעסו. ושלא אמר יתברך ושלחתי לפניך מלאך כי לא אעלה בקרבך אחרי שכבר שאל ממנו ילך נא ה' בקרבנו ושהודה לו בו באמרו הנה אנכי כורת ברית ושהבקשות שבקש משה מידיעת

45

אברבנאל במדבר פרשת חקת פרק כ

 יתחייב אחד משני דברים אם שיראה לשניהם הארץ ויהיו שניהם שוים בדבר מה שאינו ראוי או שלא יראנה אחד מהם והוא חמס ועול בחק משה רבינו עליו השלום ולכך מת אהרן ראשונה ואחר כך מת משה בראותו את הארץ. והסבה הז' היא שאם היו מתים שניהם יחד היה ישראל עושה אבלות אחד ומספד אחד לשניהם יחד. וזה היה בלתי ראוי כי אבדת כל אחד מהשלמים ההם היתה ראויה לאלף הספדים. אף כי להספד אחד לכל אחד מהם. ומפני זה מת אהרן ראשונה ויבכו אותו שלשים יום כל בית ישראל. ואח"כ מת משה ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום. כי

46

אברבנאל שמואל ב פרק יב

 לחם, (יח) ושמת הנער ביום השביעי והיו אנשיו יראים מהגיד לו פן יעשה רעה, רוצה לומר בגופו שיתגודד וימית עצמו, (יט) ושדוד הבין מיתתו מאשר ראה אותם מתלחשים, רוצה לומר שלא השתדלו ברפואתו, (כ) ואז קם מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלותיו. וכבר התעוררו החכמים איך דוד רחץ וסך בשבעת ימי אבלות? ומהם אמרו שהיה זה קודם הקבורה. והיותר נכון הוא מה שכתב רד"ק שנתן הנביא בא אל דוד מיד כשילדה בת שבע קודם שימול הנער, ושאחרי ייעודו חלה הנער וביום השביעי ללידתו מת, ואין היום השביעי שזכר שביעי לחולי כי אם שביעי ללידה, ולכן לא נתחייב לנהוג עליו אבלות, ורחץ

47

אברבנאל שמואל ב פרק יג

 רבים. ורלב"ג כתב שלא גנה שמה כי אם התפלה והצום על הילד המת להיותו פעל בטל, אבל הדאגה והיגון לא דבר ממנו שמה, ואין כן דעתי, כי שם אמר שרחץ וסך וחלף שמלותיו ואין זה ממנהגי הדואגים, ואמר וינחם דוד את בת שבע אשתו וגומר, אם כן לא תפלה ולא אבלות ולא דאגה ולא יגון היה לו על מות הילד, אבל היה זה לפי שהיה ילד כעוללים לא ראו אור, והנביא כבר הגיד לו גם הבן הילוד לך מות ימות ועל כן היה מתאמץ דוד בענינו, אבל מיתת אמנון שהיה איש שלם כמוהו ונפשו קשורה בנפשו, והוא היה בעיניו יורש

48

אברבנאל שמואל ב פרק כ

 גם כן כמותם, ואתה תדע שהעיר נקראת אבלה לא אבל, ולזה אמרה דבר ידברו בראשונה לאמר, רוצה לומר כל ימי שמעתי אומרים ומשל קדמוני הוא שכאשר שאול ישאלו ויתחילו האנשים באבל, רוצה לומר באבלות ובדאגה, כן יתמו ימיהם, כי יהיה הסוף והתכלית דומה להתחלה, ואם הם בראשונה שאלו ויבקשו דברי אבלות ותמו בהם, ולכן אומר שאנכי, רוצה לומר העיר הזאת שלומי אמוני ישראל, למה אם כן תבקש להמית עיר ואם בישראל? הלא ידעת כי אם תעשה זה כאן בפרט, אין ספק שאחרי כן תעשה רע יותר כללי, ותבלע נחלת השם שהוא ישראל כלו, כי המתחיל בהפסד המעט יכלה בהפסד הרב.

49

אברבנאל ישעיהו פרק יט

 אמר ואבלו כל משליכי ביאור חכה, וכנגד המין האחר אמר, ופורשי מכמורת על פני מים אומללו, כי בהיות הנהר נחרב ויבש והדגה אשר ביאור מתה, הנה לא יהיו שם דייגים כלל, ולפי שיש מלאכות ראשיות ומלאכות משרתות להם, ובהתבטל המלאכה הראשיית תתבטל גם כן המלאכה המשרתת, לכן לא לבד זכר אבלות הדייגים שהיא המלאכה הראשיית, כי אם גם המלאכות המשרתות אליה, מהאנשים שעושים מעשה הפשתים ברשתות, לצורך צידת הדייגים, שסורקים הפשתים סריקות כדי לדקדקו לעשות רשתות מן החשוב שבו, ואחר כך יארגוהו ויעשוהו נקבים נקבים מעשה רשת, והוא אומרו (ט) ובשו עובדי פשתים רוצה לומר עושה מלאכת הפשתים שיעשו אותם

50

אברבנאל ישעיהו פרק כג

 אותם הספינות הבאות והנגלות מארץ כתים, כענין (במדבר כד, כד) וציים מיד כתים, כי מארצות הרומיים היו באים ציים אדירים בסחורה לצור, ורש"י פי' מארץ כתים נגלה לאנשי תרשיש שוד של צור, שברחו בני צור אל הכתיים ומשם הלכה השמועה (ב) וכן אמר דומו יושבי אי והוא ל' שתיקה דרך אבלות, כמו (איכה ג, כח) ישב בדד וידום כי נטל עליו, יאמר שיושבי כל אי ואי ידומו ויתאבלו, וכן סוחרי צידון וכל עוברים שמה ידמו ויתאבלו, לפי שקודם לזה אלה כולם היו באים למכור סחורותיהם לצור, והיו מרויחים בזה הרבה, ועל כן יילילו הם ויקוננו אע"פ שאינם מארץ צור, והותרו

1234567891011121314151617181920