אבלות

אבלות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2758 מקורות עבור אבלות. להלן תוצאות 191 - 200

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


191

ידיד נפש מועד קטן פרק ג

 רב אמר, שפם כנטילת צפרנים בכל דבר. אמר רבי ירמיה מתי התירו לגלח את השפם ובלבד בנוטות כאשר שער השפם נוטה על השפה ומפריע לאכילה. רבי יצחק בר נחמן אמר בשם רבי חנינא, זוג שני ת"ח בא לפני רבי בשפם ובנטילת צפרנים אם מותר לגלח שפם וליטול צפרניים בימי אבלות. והתיר להם רבי. רבי סימון אמר בשם רבי חנינה, שני זוגות היו. אחד מעמתן ואחד מידד. עלה אחד בשפם ואחד בנטילת צפרנים, והתיר להן רבי. כהדא כמו המקרה עם רבי שמואל בר אבא, דמכת אחתיה והוה יתיב מצמי טפרויי שמתה אחותו והיה יושב וקוצץ את צפרניו סלק ר' לעזר לגביה,

192

ידיד נפש סנהדרין פרק ו

 דעו שאין בלבינו עליכם שדין אמת דנתם. ולא היו מתאבלים הקרובים לא היו מתאבלים עליו כי אצל כל אדם המיתה מכפרת, לכן מתאבלים. אבל רשע זה שלא נתכפר רק אחר שנאכל הבשר, לא מתאבלים עליו אלא אוננים מצטערים על מותו שאין אנינה צער אלא בלב אבל לא חלים עליהם דיני אבלות.גמ' תני, בראשונה היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן במהמורות בבורות בלי ארון, כדי שיתעכל הבשר נתעכל הבשר היו מלקטין אותן את העצמות קוברין אותן בארזים בארונות של עצי ארז. אותו היום היה בן הנהרג מתאבל, ולמחר היה שמח לומר שיניחוהו אבותיו מן הדין כיון שנתעכל הבשר, נתכפר לו

193

ידיד נפש פסחים פרק ח

 הברייתא אין אנינה טמאה היינו אין איסור אכילת קדשים שייך אלא למת בלבד אלא כשהוא אונן על המת, אבל אם הוא אונן על הפסד ממון, אינו נאסר באכילת קדשים.תני יום שמועה יום ששמע שמת לו מת, בתוך שלשים, דינו כיום קבורה לעניין לקרע שחייב קריעה ולאיבול ולנהוג דיני אבלות כגון כפיית המיטה וכו' ולספירת שבעה ולספירת שלשים ולאכול בקדשים אבל לעניין אכילת קדשים הרי הן דינו כלקוטי כמי שלוקט עצמות. כאן הגמרא חשבה שהמלקט עצמות אוכל בקדשים באותו יום, ושואל וליקוט עצמות טובל ואוכל בקדשים בתמיה! וכי מלקט עצמות אוכל בקדשים מיד? הרי דינו לאכול בערב! ועונה ר' יוסי

194

עלי תמר בבא מציעא פרק ב

 תמוהה לרבים כמ"ש ביו"ד רמ"ב ס"י, ועיין בש"ך שם, ודילמא שאני ר"י שלא הי' אונן, אבל אדם על מתו שהוא אונן נראה שאסור לו ללבוש בגדי שבת כמ"ש הרמ"א בסימן שפ"ט וסימן ת שאבל בתוך שלושים אסור לו ללבוש אפילו בשבת בגדי שבת, ואפילו החולקים עליו ה"ט משום דבשבת היא אבלות בפרהסיא כמ"ש הברכ"י בסימן ת, אבל בחול בודאי שאסור לו ללבוש בגדי שבת וא"כ אף אונן שמתו מוטל לפניו נראה שאסור לו ללבוש בגדי שבת, עיין ברמ"א סימן שמ"א ס"ה. ומ"מ י"ל שאני היכי שלובש אותם לשם קריעה וכדי להרבות כבוד המת.וכעובדא דר"י עשה אונקלוס הגר ועוד ביתר

195

עלי תמר ביכורים פרק ב

 כ"כ לומר קדיש על פחות מבן עשרים ודחה זה עיי"ש, וביו"ד סימן קס"ד כתב שהכוונה שבעוה"ז אין הקב"ה מעניש אותו ולא כורתו בחייו קודם עשרים שנה אבל לאחר מיתה נענש על כל עבירה שעשה כשהגיע לכלל בר דעת אפילו לעונת הפעוטות וכו' עיי"ש, וכ"ה בשו"ת ח"צ הנ"ל. אמנם בשד"ח הלכות אבלות סימן קנ"א מביא שמנהג בכמה מקומות שאין אומרים קדיש על פחות מבן עשרים שנה מטעם זה. ומ"ש הרמב"ם ואין הפרש בזה בין זכרים ונקבות, ר"ל אף שבעונשי ב"ד של מטה הזכר כשהוא בן י"ג והנקיבה בת י"ב שנה. ועיין בס"ח הוצאת מק"ן סט"ז שכתב כעין דעת הח"צ ועיין מ"ש

196

עלי תמר ביצה פרק ב

 בת"ב שהרי דרש ר"ל כהדא דרחב"א. ומכאן נ"ל טעמם של רבותינו הגדולים חסידי אשכנז שלא היו מחליפים שום בגד של חול לבגד של שבת בשבת חזון, כמ"ש בא"ח תקנ"א, והגר"א והח"צ חולקים שהרי כתיב וכבדתו, שלא יהא מלבושך של חול כמלבושך של שבת, כמ"ש בשבת קי"ג ובפאה פ"ח ה"ז ואין אבלות בשבת. אולם יסודם של רבותינו חסידי אשכנז הם דברי רחב"א שכדיי הוא בית אלוקינו שהוא דוחה את המצוה לשעה אחת ומכ"ש מצוות וכבדתו שלא יהא מלבושך וכו' שאינו אלא מדרבנן ואסמכוהו אהאי קרא. ועיין במשנה ברורה מנהג ווילנא שמשנין בגד אחד ללבוש בגד שבת, וטעמם בוודאי עפ"י המבואר בבבלי

197

עלי תמר ברכות פרק ב

 עד שהעיר לבם ע"ז ריב"ח שכן הוא דרכו של ר"מ תמיד וידענו כזה מכמה גדולי ישראל שאם לא מצא חן בעינם דרך תלמיד שהיה יקר לו מאד אמרו איזה מאמר או פירוש בדרך דרוש והתלמיד ידע כבר למי הדברים מכוונים.א"ל בעי אתון מידע מה חיליה בא להודיעכם שאין אבלות בשבת. אלא שנוהג בהם מדת ד"א שאין חולקים על מנהג המקום אלא ברמז כיאות לאדם גדול קדוש וצנוע וכמ"ש בריש ע"פ ובפרק מקום שנהגו ואלו הם חשבו שפגם הוא באישיותו ששואל בשלום אבלות בשבת וחולק על מנהגי המקום ברם ההלכה צריכים לגלות כי אין חולקין כבוד במקום שיש ניגוד להלכה

198

עלי תמר ברכות פרק ג

 ובנוב"ת סימן רי"א כתב דאף שלא נאמר רק שאוכל בשר ושותה יין ה"ה שחייב בכל המצוות כמ"ש לעיל בירושלמי דבשבת אוכל בשר ושותה יין הרי הוא חייב גם בכל המצוות שבתורה אם חיי שעה התרת לו כ"ש חיי עולם ע"כ וכ"ה בחכ"א כלל קנ"ג. ונראה דה"ה דמותר לעסוק בד"ת בהלכות אבלות ובד"ת שמותר בימי אבלו. וכן ראיתי בספר ילקוט הח"ק ת"א יפו עמוד י"ט שגאון פלא דורינו רבי יוסף מדוינסק זצ"ל כשמתה אשתו היה משיח בד"ת כשהיה מהלך אחרי מטתה וכשאלוהו ע"ז השיב להם הרי כבר מסרתי להח"ק. אולם בנוב"י שם חוכך שי"ל דהאי דינא דנמסר לכתפים היינו דווקא במקום

199

עלי תמר ברכות פרק ז

 מהרוגי ביתר ובתפלות דשמא מלכות הרשעה יחזירו את הגזירה למקומה. ולפיכך קבעו ביבנה רק ברכה קצרה כחובה ומסרו הכוונה בע"פ כדי שלא יוודע למלכות. כי הרי גם מקודם היתה ברכת הטו"מ ובוודאי שבמסתרים ובחדרי חדרים בכו נפשם והזכירו ענינים מברכת אבלים בבהמ"ז כמ"ש בדף מ"ו ובסימן קפ"ט ונהג בסתרי סתרים אבלות כדין ליקוט עצמות. אבל לא היה זה מדת כל אדם ורק הברכה הקצרה נקבעה ביבנה בתור חובת כל אדם עם הכוונה שנמסר להם בע"פ והיו כל ישראל יודעין שברכת הטו"מ ביבנה נקבע מבי"ד הגדול. ובזה ניחא ג"כ מה שנתקשו כבר הראשונים למה קבעוה בבהמ"ז ולא בתפלה, ולהנ"ל ניחא כי

200

עלי תמר ברכות פרק ט

 כן בירושלמי שהיה לפניו, או שהכוונה היא למדרש ירושלמי או ספר ירושלמי שקראוהו הראשונים גם בשם ירושלמי סתם, וכמו תרגום ירושלמי שקראוהו בעהתוס' על התורה בשם ירושלמי סתם וכ"ה בכמ"ק. ויתכן שהלכות אלו היו כהוספה כתובים בירושלמי שהיה לפניו ראה בשה"ג. הנה שהרושם של האבל אפילו על אב ואם שהוא אבלות חדשה נשאר קבוע בהלב רק ל יום ולאח"ז פג תוקפו וכוחו, ומכן יש ללמוד אף לחורבן ביהמ"ק וירושלים וכ"ש לשאר ברכות הראיה.שמעון קמטריא שאל לרבי חייא ב"א בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל שנה וכו'. בזמננו אין נוהגים כן אף שהוא הלכה פסוקה באו"ח תקס"א, ובספר ארץ ישראל

1234567891011121314151617181920