אבלות

אבלות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2758 מקורות עבור אבלות. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

רמב"ן הלכות בכורות פרק ח

 דף ס עמוד ב] מתני'צב(עג). מת הבן בתוך שלשים יום אע"פ שנתן לכהן יחזיר לו חמש סלעים, לאחר שלשים יום אע"פ שלא נתן יתן, מת ביום ל' כיום שלפניו, רע"א אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן.גמ'. אמר רב אשי הכל מודים לענין אבלות דיום שלשים כיום שלפניו, דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל, וכבר אתפרשא שפיר בהלכות בפרקצג ואלו מגלחיןצד. גרסינן בפרק הקומץ את המנחהצה ההוא גברא דאיתיליד ליה ינוקא דהוו ליה תרין רישי, אמר כמה בעינא למיתב לכהן, תנא ליה ההוא סבא מי שיש לו שני ראשים נותן עשר סלעים

152

מהרי"ט אלגאזי בכורות - הערות פרק ח

 בד"ה אבל ובהערה 2.12. הובא בט"ז יו"ד סי' שצ"ז סק"ב.13. כ"ה בה' שמחות שם.14. כן פסק הרמב"ן בתורת האדם והביאו הטור ביו"ד סוס"י שע"ד וכ"פ הרמ"א באה"ע סי' קנ"ו ס"ד.15. בה' שמחות ליתא.16. כדברי מהר"ם מרוטנבורג איתא נמי באו"ז הל' אבלות סי' תכ"ח הובא בב"י טור יו"ד סי' שע"ד ובדרכי משה שם ובשו"ע ס"ט ובנו"כ. [דף נד עמוד ב (בדפוס וילנא)] 17. עיי' בשו"ת יהודה יעלה (מהר"י אסאד) ח"ב סי' שמ"ח שכתב דהך רובא דרוב תנוקות בני קיימא אינו אלא בולד יחידי, אבל בתאומים נהפוך הוא דאיכא רוב דלאו בני קיימא עיי"ש, ולדבריו הדרא קושיא

153

רא"ש מסכת ברכות פרק ב

 גמ' מ"ט אנינות דאורייתא ביום הוא דכתיב ואחריתה כיום מר. אנינות לילה דרבנן ובאיסטניס לא גזרו ביה רבנן:חזינן למקצת רבוותא דקא כתבו דהא דר"ג דקסבר אנינות לילה דרבנן היא לא קי"ל כותיה(ב) ואע"ג דכתיב שבעת ימים. לילות בכלל ימים. ומיחזי מילתא דסבירא להו להני רבוותא דשבעת ימי אבלות דאורייתא נינהו וגמרי להאי מילתא מדכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים. ולאו הכי הוא מילתא דהא בהדיא אמרינן בפרק טבול יום (דף קא א) הן היום הקריבו את חטאתם. אני היום אסור ובלילה מותר. ולדורות בין ביום בין בלילה אסור דברי ר' יהודה.(ג) רבי[טו] (שמעון) אומר אנינות לילה

154

רא"ש מסכת ברכות פרק ג

 יין ומברך ומזמן ומברכין עליו ומזמנין עליוז וחייב בק"ש ובתפלה ובכל מצות האמורות בתורה רשב"ג אומר מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן ואמר רבי יוחנן תשמיש המטה איכא בינייהו. בירושלמי פסק כרשב"ג.(ג*) ובה"ג כתב דהלכה כת"ק דאסור. ולא שייך כאן הלכה כדברי המיקל באבל(ד) משום דאכתי לא חל אבלות עליה ואם איתא דגמ' דידן סבר דהלכה כרשב"ג(ה) הוה פסק כוותיה:קתני מיהא אוכל בבית אחר ואפ"ה פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין. אמר רב אשי(ו) כל זמן שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי דכתיב ואקברה מתי מלפני אטו ההיא שעתא קמיה הות רמיא אלא כל זמן

155

רא"ש מסכת כתובות פרק א

 אשתו נדה מיירי ואף על גב דבאבילות ישנה בין הנשים אע"ג דבעל לא משום דבאבילות קילא ליה מנדה דהאסימן טט אמר רב יוסף ברבי חנינא א"ר הונא כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו וגבי אבלות תניא אע"פ שאמרו אין אדם רשאי לכוף אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת באמת אמרו מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו. אלמא אבילות חמירא ליה מנדה לפי שלבו של אדם נכנע בזמן אבילתו. אלא משום דהאי אבילות קילא ליה לפי שהקילו בו חכמים שנוהג ימי המשתה

156

רא"ש מסכת מועד קטן פרק ג

 אבל כל גופו אסור בצונן ופניו ידיו ורגליו אסורים בחמין כדאיתא במס' תענית (שם) הלכך האי וכן דקתני באבל אנעילת הסנדל לחודיה הוא דקאי ובמנודה נמי כה"ג אסור בנעילת הסנדל ע"כ דבריו:אבל אסור בתשמיש המטה דכתיב וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה מכלל דמעיקרא כל ימי אבלות היו אסורין בתשמיש המטה כתב הראב"ד והא דכתיב לעיל כאשר ראה שמת הילד ויסך ויחלף שמלותיו(פ) ההוא קודם שנקבר הילד שעדיין לא חלה עליו אבילות ולא עשה אלא בשביל שהיה רוצה לבוא לבית ה' להשתחות כדי שלא יראה לפני השכינה כשהוא מנוול ולאחר שבא מהשתחוות ונקבר הילד נהג אבילות

157

רא"ש מסכת תענית פרק ד

 ראשון לא הוי שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה. תוספתא (פ"ג דתענית)(ח) חל להיות ט"ב בשבת אוכל אדם כל צרכו ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו ואינו מונע מעצמו כלום. כלומר שאינו נמנע מרחיצה וסיכה ותשמיש המטה ואין צריך לנהוג דברים של צנעא. ורבינו מאיר ז"ל כתב בהלכות אבלות שלו כתב ה"ר יצחק מוינ"א דתשעה באב שחל להיות בשבת אע"פ שאנו דוחין אותו עד למחר אותו היום אסור בתשמיש המטה. מידי דהוי אקובר מתו ברגל שאנו דוחין אבלות עד אחר הרגל ואפלו הכי נוהג דברים שבצנעא(ט) ברגל אם כן הכא נמי גבי שבת זו גבי תשעה באב

158

קיצור פסקי הרא"ש מסכת מועד קטן פרק ג

 אפי' לטייל יגלח:סימן בב. קטן מותר לגלח במועד לא שנא נולד במועד ולא שנא קודם המועד:סימן גג. לרב אלפס אבילות יום ראשון שהוא יום המיתה דאורייתא. והראב"ד פסק דהלכתא אבילות של שלשים דהיינו גיהוץ ותספורת הוא דאוריי'. ולר"י אין שום אבלות דאוריי' אלא אנינות לחוד:כתב בעל הלכות גדולות מי שמת לו מת באחד מימי הרגל חוץ מביום אחרון שאינו נוהג אבילות ברגל עד שיצא כל הרגל ומיהו יום אחרון עולה לו למנין האבילות ואם מת ביום [טוב שני של ימים אחרונים] נוהג בו אבילות ואינו נראה לר"ת אלא לעולם אין אבילות חלה עליו עד אחר

159

דברי חמודות הלכות קטנות הלכות טומאה

 מציק כתבו בפשיטות אסור לטמאות לקרובו אם לא לצורך המת ותוס' משנ"ץ ביארו יותר וכתבו דלא שרי לטמאות רק לצורך קבורה או להביא לו ארון ותכריכין וא"כ נכון להחמיר עכ"ל:סימן ח(כב) כגון המינין והמומרין לעבודת כוכבים והמוסרין לאנסים. וכ"כ בנ"י ובטור סי' שמ"ה כתוב לענין אבלות בזה"ל כל הפורשים מן הצבור והם שפורקים עול מצות מעל צוארם ואינן בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ומדרשות וכו' (אלא הרי הם כבני חורין לעצמן כשאר עובדי כוכבים כך לשון הש"ע): ותניא בפ' אלו מגלחין כל שהכהן מטמא להם מתאבלים עליהם שמעת מינה דעל אותן שאין מתאבלין עליהן

160

דברי חמודות מסכת חולין פרק ג

 בזה הכוונה והרס כל בנינה דכיון דאנן לא קי"ל הכי מכיון דמשהינן י"ב חודש א"כ לית הלכתא הכי:(רפד) כל י"ב חודש. כתב רמ"א בת"ח שלו כלל ע"ג סי' ב' דנ"ל לומר שאם נתעברה השנה שצריך להמתין י"ג חודש אע"ג דקאמר י"ב חודש ולא קאמר שנה ודקדקו הפוסקים לענין אבלות דמכח זה א"צ להתאבל י"ג חדשים אע"ג דנתעברה השנה מ"מ לענין טרפות שאני דבגמרא תלה טעמא בימות החמה וימות הצינה ופירש רש"י דיש מכה שמתקלקלת מחמת חום ויש מתקלקלת מחמת צינה ולכן נראה דבעינן ימות החמה וימות הצינה שלמים כן נ"ל עכ"ל וגרסינן בגמרא לעיל דף נ"ג בעובדא דההוא שרקפא

1234567891011121314151617181920