אבלות

אבלות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2758 מקורות עבור אבלות. להלן תוצאות 111 - 120

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


111

רמב"ן דברים פרשת שופטים - כי תצא פרק כא

 עקיבא (יבמות מח א), וכן פירש אונקלוס. והנה לדעתם יהיה "ועשתה" כמו ועשת את התבואה (ויקרא כה כא), כי הצמיחה תקרא עשייה. אבל בספרי (תצא ז) אמר ראיה לדברי רבי אליעזר, ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו (ש"ב יט כה), והיא ראיה גדולה. לכך אני אומר כי כל אלה משפטי אבלות, והכל נמשך אל ובכתה את אביה ואת אמה (פסוק יג), וצוה שתגלח ראשה כדרך האבילות, כענין ויגז את ראשו (איוב א כ) דאיוב, וכן גזי נזרך (ירמיה ז כט), וכן קציצת הצפרנים אבלות כגלוח הראש. ואמר והסירה את שמלת שביה מעליה - כלומר תלבש בגדי אבל, וישבה בביתך - כאלמנה ולא

112

רש"ר הירש בראשית פרשת וישב פרק לז

 הלבוש המייצג את האדם בהופעתו החיצונית. (מכאן "בגוד": הפוך כולו למעטה כוזב; "הבוגד" איננו אלא "בגד" של אדם, כסבורים אנחנו שלפנינו אדם, והנה אין לפנינו אלא בגד!) הקורע את בגדיו מתוך צער, אבל או בושה, הרי הוא מבטא כי אירע קרע ביחסיו החיצוניים, כבודו ואושרו נפגעו ונקרעו. מכאן גם הביטוי ל"אבלות":ויתאבל. "אבל" והשרשים הקרובים לו מבטאים כולם ערפול וחוסר בהירות: "אפל" =חשכת הלילה, "אול", השרש של "אויל"= שוטה, וכן "אולי". והנה שניים הם השוטים, האחד המחליף את דעתו, בכל עת; לו הכל בלתי - ברור, והוא אומר הן ולאו בהתאם למצב רוחו. הוא השוטה המעורפל ורב הדמיונות: האויל. כנגדו שוטה

113

רש"ר הירש בראשית פרשת ויחי פרק נ

 דבר הרי שמירת החנוטים הנהוגה במצרים, איננה אלא עבודה זרה:ויחנטו הרפאים את ישראל - "ישראל": "כיאות למעמדו"! קבורה יהודית כהלכתה, אין ניכר עליה, אם עני או עשיר הנקבר; אך ניכר וניכר אם הוא "נפטר בשם טוב", או כבר "בחייו קרוי מת".(ג) לפי דיני ישראל חלה אבלות רק אחרי סתימת הגולל, אחרי שכבר קוימה המצוה לגבי המת (מועד קטן כז ע"א). אולם במקום שאין כל חשיבות לקבורה, שכן אחת היא לגופות חנוטות, אם שוהות הן מעל לארץ או טמונות בתוך הארץ, יכלה האבילות לחול עוד לפני הקבורה, אולם זכאים אנו להעיר, כי העם המצרי בכה את יעקב.(ד - ו) מוזר

114

רש"ר הירש ויקרא פרשת שמיני פרק י

 שאר"; הוא "השלים" אותו מבחינה אנושית ואזרחית; והחי הפסיד עתה כאדם וכאזרח - כביכול פחת ערכו; ועליו להפגין תחושה זו של הפסד בהופעתו החיצונית - על - ידי מניעת תספורת הראש (כולל זקן) ועל - ידי קריעה בבגד. אותה הרגשה של "שאר" איננה רק מוצדקת, אלא היא מוטלת חובה על - פי הדין. אמנם הלכות אבלות נוהגות מן התורה לכל היותר ביום הראשון - כנראה, רק אם מיתה וקבורה הם ביום אחד; ואילו דיני שבעה ושלושים נוהגים רק מדרבנן; אך כשאר כל מצוות דרבנן נתקבלו כחובה ונתקדשו על - ידי האומה. הם מורים לחיי המשפחה היהודית, מה צריך להיות היחס בין איש לאשתו, בין אב לבנו, בין

115

שיר מעון שמות מגילת אסתר

 בבתי גואי, כאן בבתי אבראי, בבתי בראי רק עוז וחדוה במקומו, ואי' באסת"ר (ג' י') כל מקום שנאמר המלך סתם משמע תרתי, וקאי גם על מלך עליון ממ"ה הקב"ה, וזה ויבוא עד לפני שער המלך כי אין לבוא אל שער המלך ממהקב"ה, היינו אל שער החיצון בלבוש שק שמורה על אבלות, כי שם רק עוז וחדוה במקומו.ותתחלחל המלכה. אי' במגילה (ט"ו ע"א) רב אמר שפרסה נדה, ור' ירמי' אמר שהוצרכה לנקבי'. ותימא מה שייך בזה מחלוקת, ולמאי נ"מ. ויל"פ דהנה ידוע דהקב"ה משלם מדה כנגד מדה, וזהו החסד שמשלם לאיש כמעשהו, היינו מעין העשי', כדי שיוכל בקל להוודע ע"י

116

שיר מעון ויקרא ליל התקדש החג

 נפילת אפים שנקראים ימי שמחה ומותר לשמוח בהם ולשתות יין, בזמן הגלות לא הי' ראוי לשמוח, אמנם על ידי אכילת ביצה קודם כל דבר זכר לחורבן מותר באכילת בשר ויין בימים האלו עכ"ל, ואינו נענש על אכילה זו בחבוט הקבר, ובין תבין את אשר לפניך שמאכל זרעונים אלו המה דרך אבלות זכר לחרבן. ועי"ז תבין למה אוכלין בשבת בסעודה אשר היא באה לכבוד היום בצהרים ביצים ומאכל זרעונים הנטמנים בחמין לצורך שבת. וגם תבין הטעם למה אוכלין בשני לילי הפסח על הסדר קודם האכילה ביצים, וכבר רמז על זה ההג"ה בשו"ע סי' תע"ו (ס"ב).

117

תורה תמימה בראשית פרשת נח פרק ז

 יהושע בן לוי, לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורהד) [פסחים ג' א']:(י) ויהי לשבעת הימים - מה טיבם של שבעת הימים, אמר רב, אלו ימי אבלות של מתושלח ללמדך שהספדן של צדיקים מעכב את הפורעניות לבאה) [סנהדרין ק"ח ב']:ויהי לשבעת הימים - מה טיבם של שבעת הימים, מלמד ששינה הקב"ה עליהם סדרי בראשית, שהיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרחו) [שם שם]:ויהי לשבעת הימים - מה טיבם של שבעת הימים, שהטעימן [הקב"ה] מעין העולם הבא, כדי שידעו מה

118

תורה תמימה הערות בראשית פרק ז

 האלה, ולפי"ז י"ל דהיינו טעם מספר שבעת ימי המשתה בשמחת חתנים, דכיון דמצוה לשמח חתן וכלה בכל מה דאפשר, לכן תקנו מספר שבעת ימים כדי למלא ספוק השמחה, ואף זה הוא הטעם משבעת ימי החג שמצוה לשמוח בהם שמחה יתרה, וכן יש להסמיך על פי זה טעם ומספר שבעת ימי אבלות ע"פ הכתוב (עמוס ח') והפכתי חגיכם לאבל, ובשופטים י"ד ותבך עליו שבעת הימים אשר היה להם המשתה, מבואר דזה לעומת זה נקבעו, ולכן כמו שלא ישבע האדם די ספוק שמחתו בפחות משבעת ימים כמבואר, כך לא יפיג אבלותו בפחות משבעת ימים, ודו"ק, ואין להאריך עוד. -ויש להעיר במ"ש בב"ב

119

תורה תמימה הערות בראשית פרק לה

 מצבה, ובמו"ק ה' א' חקרו הרבה מניין רמז לציון קברות מן התורה, ותימא שלא הביאו מכאן שמפורש שהציב מצבה, ובמ"ר קורא למצבה זו בשם ציון, ומפרש שם כונת הענין, ולא שייך לומר דאין למדין מקודם מתן תורה, דהלא כמה ענינים אנו למדין ממנהגן של האבות, כמו זמני תפלה ושבעת ימי אבלות ועוד ענינים שונים, ויותר קשה בנדה, נ"ז א' דמוכח שם דכל ענין ציון קברות הוא מדרבנן, ולא העירו מכאן.וי"ל דהגמרא רוצה להביא סמך ומקור דלא רק על גוף שלם של איש ידוע אלא אפילו על אבר או עצם לבד ואפילו אינו ידוע של מי הוא, ג"כ צריך להציב

120

תורה תמימה הערות שמות פרק כ

 שבע מצות ב"נ, ועיין יבמות מ"ח ב', ובזה"ז אין גר תושב נוהג דאינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג עיין ערכין כ"ט א':עח) ר"ל ברכו במן שנסתפקו בו במן שירד ביום הששי וקדשו במן בזה גופא שלא ירד המן בו. ומטעם דרשה זו איתא בירושלמי ברכות פ"ב ה"ז שאין אבלות נוהגת בשבת משום דכתיב (משלי י') ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, ושבת כתיב בה ברכה, וכונו לפסוק זה על כן ברך ה' את יום השבת, והובא זה בתוס' מו"ק כ"ג ב', ולכאורה יש להעיר ל"ל לירושלמי טעם זה ע"פ דרשה רחוקה תיפוק ליה דס"ל לירושלמי גופיה דשבת

1234567891011121314151617181920