אביי

אביי מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 18252 מקורות עבור אביי. להלן תוצאות 171 - 180

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


171

ספר המקח והממכר לרב האי גאון שער נט

 שהוא כי האי גונא אפילו למוכרו לתגר שרי. ואף על גב דאיכא למיחש שמא אותו תגר יוסיף בו עוד תערובת אין על המוכר כלום כדג'ח) מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אא"כ מודיעו ולא לתגר אף על פי שמודיעו וכדג'ט) רבא אמזיג ליה חמרא שדריה לחנות א"ל אביי והא אנן תנן ולא לתגר ואף על פי שמודיעו א"ל מזיגא דידי [גירסת הגמר' מידיע ידיע] וכי תימא מייתי ומערב ביה א"כ אין לדבר סוף, אבל אם הוא מקום שרגילין לערב מים ביין אין נמנעים בכך כי זה מותר לערב ואין עליו בכך כלום. כדגר'י) מקום שנהגו להטיל

172

ספר המקח והממכר לרב האי גאון הערות זר זהב שער ד

 י) ב"ב קכ"ה ב' [רבינו גריס אמר רבא וכן בפי' רבינו גרשום שם ובעה"מ שם והב"ח מגי' ורבה ובביאור הגר"א חו"מ סי' רמ"ח סק"י ז"ל אפסיק הלכה כרשב"ג ול"ת דר"י לטעמי' (פי' דסובר ק"פ כקה"ג וכמו שבאמת סובר ר"נ בר יצחק בדף קל"ז דרשב"ג ס"ל כר"י) ואנן קימ"ל כר"ל דהא אביי ג"כ ס"ל כותי' שם דקאמר איזהו רשע כו' וכן בספ"י דכתובות וכן רבא בעצמו דפסק כר"ל (ביבמות ל"ו ב') ס"ל כרשב"ג שם קכ"ה ב' כו' וכ"כ הרא"ש והרי"ף שם וש"פ עכ"ל הרי דגרס ג"כ רבא ויעו"ש ברא"ש, ובגמר' וכן ברי"ף איתא אמר רבה.יא) סוטה דף כ"א ובדוכתא טובא

173

ספר המקח והממכר לרב האי גאון הערות זר זהב שער מ

 ה"ג ומ"מ וכ"מ שם ובחו"מ סי' ק"מ וסמ"ע וש"ך שם.כ) ב"ב שם.כא) שם עמוד א'.כב) שם עמוד ב'.כג) כאן חסר וכצ"ל הכי נמי איבעי ליה לאוקמה בה חיותא אי נמי לשטוח בה פרי וקיימא הלכתא כר' ביבי בר אביי וכ"כ הרי"ף והרא"ש והרמב"ם פי"ב מטוען הט"ז וזהו שסתם וכתב ואותו שלא עבדו כו'.כד) ב"ב דף ל"ו ע"א.כה) [ישעיה כ"ח, כד].כו) שם עמוד ב'.כז) שם עמוד א'. ובגמ' דידן אכלה שחת לא הוי חזקה.כח) שם, בגירסת הר"ח שהובאו ברשב"ם ותוס' וברי"ף נמצא חלופי גירסאות ודעת הרמב"ם פי"ב מטוען הי"ב כדעת רבינו ואינו

174

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער ב

 כמו"כ דין הירושה הוי רק לאחר גמר מיתה אף דמורישו הוי גוסס וכבר נתיאשו מחייו וזה מש"כ רבינו דעדיין אינו ברשות היורש למכור אלא רק משום תקנת הגוסס שלא יתבזה ויעוי' שו"ע חו"מ סי' רנ"ב וקצוה"ח סק"א. הנה מדברי רבינו משמע דאביי ורבא נשארו בפלוגתיהו אבל בסוגי' שם איתא דהדר אביי לדברי רבא ע"ש.כתב רבינו מפני תקנת תכריכין שלא יתבזה המת, ומשמע דלאו דוקא באביו משום חיוב כיבוד אב דהוא הדין בכל הגוססים הראוי לו לירש משום ביזוי המת וכן הרמב"ם נקט בלשונו מי שהי' מורישו גוסס וכתב הב"י סי' קי"א וכן בביאור הגר"א דלאו דוקא כבוד אביו אלא

175

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער ד

 שאין רשאי למכור לכתחילה, אח"כ מביא ברייתא הראשונה דאם עבר ומכר אין לשני אלא מה ששייר ראשון, ואף דפסקינן כר"ל דק"פ לאו כקה"ג מ"מ סובר רבינו כהך שינוי' דלעיל קל"ו דאחריך שאני דלכו"ע גוף ופירות נתן לראשון ואפי' ר"ל מודה בזה ולראי' מביא רבינו הסוגי' בדף קכ"ה וכן מה דאמר אביי איזהו רשע ערום וכו' דמכל הני מבואר דהלכה כרשב"ג וכ"כ הרי"ף על הסוגי' יעו"ש.ב) בטור חו"מ סי' רמ"ח סעי"ה הובא שיטת רבינו יונה ז"ל וכתב הר"י לאו משום דא"ל ואחריך לפלוני דלהוי משמע מה שתשאיר אחריך אלא משום דנכסי לך לשון מתנה גמורה משמע עכ"ל וכונתו דאף שלא

176

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער ז

 לאשה מ"מ אפשר בכלל תקנת אכילת פירות נכלל שיוכל למכור ולקנות אחרים תחתיהם אף בלא הרשאת האשה ומלשון רבינו שכתב דין הוא על בעלה שיקנה באותו ממון קרקע משמע שהבעל לבד יכול לקנות נכסים בשביל שיהי' לו מהם אכילת פירות, וצ"ב והנה זכות הבעל בנכסי מלוג איתא בכתובות פ"ג ע"א אביי אמר נשואה ידו כידה רבא אמר ידו עדיפה מידה ופירש"י והרי הוא כשותף בהן וכיון שנכסים שלו צריך לשון מתנה ואין מועיל בה לשון דין ודברים וכתב הריטב"א כתובות צ"ד בהא דתרי אחי ותרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד וז"ל ואם השותף קטן או אשה כמאן דליתא במתא

177

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער יג

 אפילו נאבדו באונס וכהלואה הם אצלו יעו"ש וצ"ע.ב) כתב רבינו ובעי דיינא לאודועי כדי שלא יחזור ואי לא מקבל, לייט ליה וזהו כרבא בסוגי' ומבואר דלרבא עבדינן תרתי מתחלה מודיעין ליה כדי שלא יחזור ואם בכ"ז חזר בו לייטינן ליה, והנה רבינו מביא לשון הסוגי' וגרסי בדברי אביי אודועי נמי מודעינן ליה, אשר לכאורה לפי אביי רק מודעינן ליה ומהו לשון נמי, ונראה ע"פ דברי הרא"ש בסי' י' שכתב וז"ל ואע"ג דמפשטא דמתני' לא משמע לא שיהא צריך להודיע ולא שיקללוהו מ"מ מסתברא להו להני אמוראי שצריך לעשות חיזוק לדבר לפי שהמון העם קל לחזור כ"ז שלא נגמר המקח

178

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער טז

 נכסיו, אבל אם מקצתם ממכרו קיים כבריא כן מבואר בשו"ע סי' ר"נ סע"ג ע"ש.ד) ושני הדרכים שהלוקח יכול לחזור במוכר הדרך הא' כו'. ד"ר צ"ע על מה שלא הביא כאן הא דאיתא בסוגי' מאימת הואי חזקה מכי דייש אמצרי ורבינו סתם וכתב רק את גוף הדין של אביי דאמר עד שלא החזיק כו'. וגם כתב שאפילו נתן דמים אם עוד לא החזיק בה יכול לחזור, ובכדי לבאר ד"ר יש לברר שיטת הראשונים בדין זה, דרש"י ב"מ י"ד ע"א כתובות צ"ג ע"א פירש דאיירי שהלוקח עדיין לא נתן דמי השדה, דמשמע שאם היה נותן הדמים אינו יכול לחזור אפילו אם

179

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער לג

 פירוש דהלוקח מתנה עם לוי זה שהלוקח כתב השטר על שמו מתנה עמו שיחזור ויכתוב לו שטר על שמו וצ"ע הא האי פירושא בברייתא מפרש אותה רב ששת והסוגי' פריך אימא סיפא ע"מ כופין אותו ריש גלותא למכור אמאי ולימא ריש גלותא לא יקרייכו בעינא ולא זילותייכו בעינא, אלא אמר אביי ה"ק כו' הרי דלא נשארו בסוגי' כאותה אוקימתא של רב ששת אלא כאוקימתא של אביי ורבינו הביא רק דברי רב ששת וצ"ע והנה בפרכת הגמר' יש להעיר למה להן להגיע דלהכי יכול הריש גלותא לדחות טענת הלוקח שיכתוב לו שטר על שמו משום דהוי להם זילותא בלאו טעם זה

180

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער לה

 דבעינן עכ"פ שההונאה יהי' דרך מקח וממכר ובכה"ג שכתבו התוס' הרי המטבע באה לתשלום המקח ולכאורה אין ההונאה דרך מו"מ וצ"ע בדעת התוס' אבל לפי רבינו והרמב"ם מבואר שפיר דהוא דרך מו"מ.והנה הסוגי' פריך מ"ש בסלע דפליגי ומ"ש בטלית דל"פ אמר רבא מאן תנא טלית ר"ש היא אביי אמר טלית עד שתות מחיל איניש וכתב הרי"ף והלכתא כרבא הלכך הלכתא כר"ש בסלע דסתם לן תנא בטלית כוותי' ובנ"י שם אף דהוי סתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם אין למדין מן הכללות כל היכא דאמורא בתרא מפיק ליה מההוא כללא. והרא"ש בסי' י"ט כתב דרבה גרסינן ולא רבא שלא מצינו

1234567891011121314151617181920