אביי

אביי מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 18252 מקורות עבור אביי. להלן תוצאות 101 - 110

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


101

ספר הלכות גדולות סימן ט - הלכות חנוכה

 וכמבוי.אמר רבא (שם) נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח, והיכא מנח לה, רב אחא בריה דרבא אמר מימין, רב ירמיה מדפתי אמר משמאל, והילכתא משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל.אמר רב יהודה אמר רב אסי אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה. אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב, בר מהני תלת עביד כשמואל, מתירין ציצית מבגד לבגד, ומדליקין מנר דחנוכה לנר דחנוכה, והלכה כר' שמעון בגרירה, דתניא ר' שמעון אומר גורר אדם מיטה כסא וספסל בשבת ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ.אמר רב זירא אמר רב ואמרי לה אמר רב זירא אמר רב מתנה

102

ספר הלכות גדולות סימן י - הלכות עירובין פרק הדר

 מר נסמוך אדיקלא, אמר, דאמי האי מרבנן כמאן דלא גמירי אינשי שמעתא, מי סמכינן עליה מאיתמל, טעמא דלא סמכינן עליה מאיתמל הא סמכינן עליה מאיתמל הוי לחי, ואביי ורבא, ממאי דבסמכינן עליה הוא דפליגי דילמא בדלא סמכינן עליה פליגי, לא סלקא דעתך, דההוא ברקא דהוה בי בר חבו, והוה פליגי אביי ורבא עליה כולהי שניהו. והילתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם, ולמ"ד היינו לחי, וכן הלכה.והיכא דאיכא ארבעי וחמש דראתא ולא עריבו בהדי הדדי, אסיר לטלטלי ואפילו מרשות הרבים לכרמלית דאיסורא דרבנן, דתנן (שם סט ב) אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב, ביתו אסור להכניס ולהוציא לו ולהם, ושלהם

103

ספר הלכות גדולות סימן יא - הלכות פסח פרק אור לארבעה עשר

 ומחייבינן לבעורי חמירא בסוף ארבע שעות דארבסר, דתנן (שם יא ב) רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש, ושורפין בתחילת ארבע, מאי טעמא, חמש בשבע לא מיחלף, שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב, שש בי קרנאתא קאי, ואי שרית ליה למיכל בשש אתי נמי למיכל בשבע ולא מיבצר ליה, אמר אביי אכתי שש אינון. רבי יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש, מאי טעמא, משום יום המעונן, דאי שרית ליה למיכל בחמש, זימנין דאתיאן שבע ואמר אכתי חמש נינהו, ונגע באיסורא דאוריתא, באכילה אחמירו רבנן בהנאה לא אחמירו רבנן, שש אין חמש לא. וכי תימא, אי משום

104

ספר הלכות גדולות סימן יא - הלכות פסח פרק כל שעה

 עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח, תוך שלשה ימים חייב לבער, לאחר שלשה ימים אין חייב לבער, אמר רבי נתן במה דברים אמורים שלא נתן לתוכה עורות, אבל אם נתן לתוכה עורות, אפילו בתוך שלשה ימים אין חייב לבער, אמר רב הלכה כרבי נתן אפילו יום ואפילו שעה אחת.אמר אביי (שם מ א) האי חצבא דאבישונא סיחפה שרי, זיקפה אסיר, רבא אמר אפילו זקפה נמי שרי, מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין, והלכתא כרבא. פירוש אבישונא, שתיתא דשיכלי רטיבתא בין דחיטי ובין דשערי.אמר רב (שם ל א) קדרות בפסח ישברו, דילמא אתי לבשולי בהו במינן, ושמואל אמר לא

105

ספר הלכות גדולות סימן יב - הלכות עצרת

 ספר הלכות גדולות סימן יב - הלכות עצרת[עמוד קפה] (מנחות סה ב) ומיחייב איניש למימנא שבעה שבועות מאורתא דחמיסר בניסן נגהי שיתסר דכתיב (ויקרא כג, טו) וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד, ממחרת השבת ממחרת יום טוב דהוא שיתסר בניסן, דבגויה מקרבינן עומר. אמר אביי (מנחות סו א) מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי. והיכא דאנשי ולא בריך על ספירת העומר מאורתא, מברך למחר.(שם סח ב) ואסיר למיכל חדש עד אורתא דשבסר נגהי תמנסר, דאמר רבינא אמרה לי אם אבוך אכיל באורתא דשבסר נגהי תמניסר וחייש לספיקה, וסבר לה כרבי יהודה. ולא שנא כי אכיל לה לחמא ולא

106

ספר הלכות גדולות סימן יג - הלכות יום הכיפורים

 למיעל בלא מסאנא מן עקרבא או מן ריחשא, שרי ליה למיכרך מידי על כרעיה, אי נמי מיסס גורבי, ומיעל אפוקי צורכיה, דאמר שמואל (שם עח ב) כל מחמת סכנת עקרב מותר. וכן נמי לעניין מאן דמיפנק ולא יכיל לסגויי, שפיר דמי למיפק בגורביה, דהא (שם) רב יהודה נפק בסנדלא רהיטני, אביי נפיק בדהוצי, רבה נפיק בדבולי, רבה בר הונא כריך סודרא על כרעיה ונפיק, אבל מסאני, בין מיפנק ובין לא מיפנק, אסיר.ומיחייב בר ישראל לאודוי ביומא דכיפורי, שנאמר (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם ואשכחן דהא כפרה וידוי דברים היא, דתניא (יומא לו ב) (ויקרא טז, ו)

107

ספר הלכות גדולות סימן יד - הלכות סוכה פרק סוכה שהיא גבוהה

 חבילי עצים חבילי זרדין אין מסככין בהן, לא מפני שהן פסולין לסיכוך, אלא פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתיפו ומעלה ומניחה על גבי סוכה ליבשה ונמלך עליה לסיכוך, והתורה אמרה (דברים טז, יג) תעשה ולא מן העשוי. אמר רב יהודה (סוכה יב ב) הני שוושי ושווצרי מסככינן בהו, אביי אמר בשוושי מסככינן, בשווצרי לא מסככינן, מאי טעמא, כיון דסני ריחיהו שביק לה ונפיק. אמר רב חנין בר רבא (שם יג א) הני היזמי והיגי מסככינן בהו, אביי אמר בהיזמי מסככינן, בהיגי לא מסככינן, מאי טעמא, כיון דנתרי עליהו שביק לה ונפיק.מדקאמרינן אם התירן כשירות, ש"מ היכא דאיכא

108

ספר הלכות גדולות סימן יד - הלכות סוכה פרק הישן

 שכל ישראל כולן ראויין לישב בסוכה אחת, והלכה כרבנן.[פסק] וכל אימת דעייל איניש לסוכה צריך לברוכי, ואפילו עייל ונפיק עשרה זמני ביומא צריך לברוכי לישב בסוכה, מנלן, מתפילין, דתניא (סוכה מו א) תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי, וחכמים אומרים אינו מברך, אלא שחרית בלבד. איתמר אביי אמר כר', רבא אמר הלכה כרבנן. אמר רב מארי בריה דבת שמואל חזינא ליה לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא כל אימת דמתנח מברך. אמר מר זוטרא חזינא להו לרבנן דבי רב פפי דכל אימת דמתנחי מברכי, רבנן דבי רב אשי כל אימת דהוו ממשמשי בהו מברכי.(שם נו א) והלכתא

109

ספר הלכות גדולות סימן טו - הלכות לולב

 ת"ש דתנן (סוכה מא ב) ר' יוסי אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור, מפני שהוציאו ברשות, והוינן בה כיון דאגבהיה אגבוהי נפיק ידי חובתיה, כי נפיק ליה לרשות הרבים אמאי פטור, כיון דלא חאזי ליה לאו ברשות קא מפיק, ואמר אביי (שם מב א) משכחת לה בשהפכו, דאע"ג דאגבהיה לא נפיק ידי חובתיה, [עמוד רג] משום הכי פטור, רבא אמר משכחת לה כגון שהוציאו בכלי, דלא אגבהיה אגבוהי, משום הכי פטור. ומקשינן ליה לרבא, מי אמר רבא הוציאו בכלי לא נפיק והא שמעינן ליה לרבא דאמר לקיחה על ידי דבר

110

ספר הלכות גדולות סימן טז - הלכות יום טוב

 ימדוד אדם שעורין ויתן לפני בהמתו, אבל קודר הוא קב או קביים ואינו חושש, אבל נחתום מודד תבלין ונותן לתוך קדירתו, כדי שלא יקדיח תבשילו. אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב מודדת אשה קמח לעיסתה כדי שתטול חלה בעין יפה, ושמואל אמר אסור, והא תנא דבי שמואל מותר, אמר אביי השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר, שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן דאסור.ומכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב, כגון (שם כח ב) סכין שנפגמה ושפוד שנרצם וגריפת תנור ביום טוב, פלוגתא דרבי יהודה ורבנן, דתניא אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד,

1234567891011121314151617181920