אבידה

אבידה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4297 מקורות עבור אבידה. להלן תוצאות 191 - 200

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


191

תורה תמימה הערות במדבר פרק טז

 כתיב וכל אשר אתם, אלא להם, משמע השייך להם אף כי ברשות אחרים:כט) וכדעת ר"א כן גם דעת ריב"ב בדרשה הבאה, ובבבלי כאן עוד דעת חכמים שמשה וחנה התפללו עליהם, ולפי"ז דעת רוב החכמים שגם לעדת קרח יש חלק לעוה"ב, וע"ע בסמוך:ל) הכונה מבואר שדריש בגז"ש אבידה אבידה, ודעתו שעדת קרח באים לעוה"ב וכדעת רוב החכמים בגמרא כמש"כ בדרשה הקודמת. ובבבלי סנהדרין ק"ט ב' באה דרשה זו בקיצור בזה"ל, ר' יהודה בן בתירה אומר, הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך, ופירש"י כך אמר דוד על בני קרח, הם תעו כשה אובד ואתה ברחמיך הרבים

192

תורה תמימה דברים פרשת כי תצא פרק כב

 תראה - ת"ר, לא תראה, יכול אפילו מרחוק ת"ל (פ' משפטים) כי תפגע, אי כי תפגע יכול פגיעה ממש ת"ל לא תראה, הא כיצד, ראיה שיש בה פגיעה, וכמה הוא, שיערו חכמים, אחד משבע ומחצה במיל וזהו ריסא) [ב"מ ל"ג א']:את שור - אחד שור ואחד כל בהמה להשבת אבידה, דכתיב (פ' ג') וכן תעשה לכל אבידת אחיך, א"כ למה נאמר שור, שדבר הכתוב בהוהב) [ב"ק נ"ד ב']:שור אחיך - אין לי אלא שור אחיך שור אויבך מניין ת"ל (פ' משפטים) שור אויבך מ"מ, א"כ למה נאמר אחיך, מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד היצרג) [ספרי]:או את

193

תורה תמימה דברים פרשת כי תבוא - נצבים פרק כט

 עמהם דומיא דעליהם, מה עליהם דבר של נוי אסור ודבר שאינו של נוי מותר, אף עמהם דבר של נוי אסור ודבר שאינו של נוי מותרטז) [ע"ז נ"א ב']:(יח) הרוה וגו' - אמר רב יהודה אמר רב, המשיא את בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן והמחזיר אבידה לכותי, עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לויז) [סנהדרין ע"ו ב']:(כב) שרפה כל ארצה - שאל ר' חנינא לר' יהושע בן לוי, הרי אמרו ארץ ישראל מכפרת אף לרשעים, וכי אפילו כגון ירבעם בן נבט וחביריו, אמר לו, כתיב גפרית ומלח שרפה כל ארצה, כיון שנשרפה

194

תורה תמימה הערות דברים פרק יא

 לז) ור"ל כמו שהאשה בלידתה צריכה רחמים כך השמים בעננם, וטעם דרשה זו מיתרון הלשון בכלל ועצר את השמים, דדי היה לכתוב ולא יהיה או ולא אתן מטר:לח) עיין מש"כ בדרשה כיוצא בזו לעיל בפרשה ואתחנן בפסוק שמע ישראל, וצרף לכאן:לט) אינו מפרש ואבדתם מלשון אבידה ממש, משום דא"כ הול"ל ואבדתם על הארץ ולא מעל הארץ, ולכן מפרש ואבדתם מלשון גלות דשייך שפיר לשון מעל, ומצינו השם אבד יונח על הגלות כמו ובאו האובדים בארץ אשור (ישעיה כ"ז), וכן את האובדות אבקש ואת הנדחות אשיב (יחזקאל ל"ד), הרי דאובד אין ענינו אבידה ממש, שהרי שבים הם, וכ"מ בתו"כ

195

תורה תמימה הערות דברים פרק טו

 עצמך לידי עניות וכמ"ש בסמוך. ובכלל מה שנראה לו לדרוש כן נראה פשוט משום דא"א לפרש כפשוטו שישתדל כל אדם שלא יהיה אביון בישראל, דהלא אין זה בידי אדם כלל וגם הכתוב בעצמו אומר כי לא יחדל אביון, ולכן דריש דהפי' בך - בעצמך וכדמפרש שלך קודם, וכגון מי שאבדה לו אבידה ופגע באבידתו ובאבידת חבירו שלו קודמת, וכיוצא בזה, ומבואר בגמרא דבכ"ז לא ידקדק אדם תמיד בכזה, משום דבכזה ימצא תמיד מקום לפרוק מעליו עול גמילות חסדים ויענש שיצטרך לבריות:יח) יתכן דרומז למ"ש בגיטין ס"א א' מפרנסין עניי גוים מפני דרכי שלום:יט) ע' במ"ר פ' בהר, בשבעה שמות

196

תורה תמימה הערות דברים פרק יז

 אותה, דאין עצה ואין חכמה ואין תבונה נגד ה', ולכן אם הלך בשוק ונודע לו שהוא לבוש בגד שעטנז, אז אם השעטנז דאורייתא פושטו אפילו בשוק ואם שעטנז דרבנן אינו פושט עד שמגיע לביתו.ואמנם יש דברים היוצאים מן הכלל דאכילו מצות דאורייתא נדחים מפני כבוד הבריות, כמו מצות השבת אבידה דכתיב לא תוכל להתעלם ודרשינן פעמים שאתה מתעלם כגון בזקן ואינו לפי כבודו ויתבאר אי"ה לפנינו בפ' תצא, וע' לפנינו בפ' נשא בפרשת נזיר בפ' לאביו ולאמו ולאחותו ודרשינן שם לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה מפני כבוד הבריות, ונתבאר שם:נח) עיין בס' המצות להרמב"ם

197

תורה תמימה הערות דברים פרק כב

 פריקה וטעינה, והגר"א ז"ל בהגהותיו שם הגיה במקום כי תראה - לא תראה, וסתם כונתו, והיא באמת עמוקה ומכרחת מאוד, יען כי לפי הגירסא כי תראה קשה טובא איך מרכיב הגמרא שני פסוקים משני ענינים שונים להוציא שיעור מוגבל, כי הפ' כי תראה איירי בפריקה וטעינה והפ' כי תפגע איירי בהשבת אבידה, ובאמת ערך הענינים שונה מאוד, כי בפריקה וטעינה שיש צער בע"ח יש סברא שיתחייב גם בשיעור רחוק משא"כ בהשבת אבידה, וא"כ מאי מקשה מזה על זה, ולכן הגיה דצ"ל לא תראה, והוא הפ' שלפנינו, דאיירי ג"כ בהשבה, ולפי"ז הקושיא והדרשה מכוונות. והנה מדרשת הספרי שלפנינו מבואר כי הגהת הגר"א

198

תורה תמימה הערות דברים פרק כד

 עמהם הגר"א ז"ל, ולכן לא ראינו לנכון להאריך בזה:ח) וכך היה הלשון נאות יותר מפני כי הלשון כי יקח משמע בעל כרחה של אשה, ובאמת אין האשה מתקדשת אלא לדעתה [ואשר מהאי טעמא תפסו חז"ל הלשונות האשה נקנית, האשה מתקדשת]:ט) ומפרש בגמרא במשל לאדם שאבדה לו אבידה מי חוזר על מי, בעל אבידה מחזר על אבידתו, ורומז ללקיחת הצלע מגוף האדם בעת הבריאה כמבואר בפ' בראשית:י) אבל באומר התקדשי לי לחציי מקודשת, ואעפ"י דכתיב כי יקח איש, אך מכיון שהאיש מותר לישא שתי נשים ולכל אחד משתעבד בכולי' לכן כשאומר התקדשי לי לחציי כונתו דאי בעינא למינסב

199

תורה תמימה הערות דברים פרק כו

 לשון שהוא שומע משא"כ בבכורים דוקא בלשון הקודש, כבדרשה הקודמת, ונ"ל שיש איזו ט"ס וחסרון דברים בירושלמי והמעיין ימצא:כז) לא נתבאר הענין שלא ירד אלא להאבד, איך יתכן שירד לכתחלה להאבד ח"ו, ונראה הכונה עפ"י המבואר לפנינו בפ' עקב בפ' ואבדתם מהרה דהפעל אבד מורה לא רק על אבידה ממש אך גם על טרדה וגלות ממקומו, וכמו ובאו האובדים בארץ אשור (ישעיה כ"ז), וכן את האובדות אבקש ואת הנדחות אשיב (יחזקאל ל"ד), וכן דרשו בתו"כ פ' בחקתי בפסוק ואבדתם בגוים אלו עשרת השבטים שגלו ממקומם, אחרים אומרים אין אבדן אלא גולה, יעו"ש, וה"נ הפי' מלמד שלא ירד יעקב לארם

200

תורה תמימה הערות דברים פרק כח

 ה' בפיך וא"כ היינו תורה היינו תפילין, וכמבואר לפנינו בפ' בא בפסוק למען תהיה הנ"ל:נא) לא נתבאר סידור וטעם דרשה זו, ונראה דיתבאר עפ"י המבואר בכ"מ בש"ס דיסוד מחייתו של אדם הוא הקרקע, וכל שאין לו קרקע אינו אדם [יבמות ס"ג א'] כי לכל דבר יש חשש אבידה גניבה וגזילה, לבד מן הקרקע, ולכן זה שאין לו קרקע אף אם עשיר הוא בכ"ז אין חייו בטוחים, אחרי כי תלוי הוא בכספו וכספו עצמו אינו דבר בטוח וקיים. וע"ד זה פרשנו בבאור קהלת (ה' ט') ומי אוהב בהמון לא תבואה, ודרשו שם במ"ר, שכל מי שהוא הומה ומהווה אחר הממון

1234567891011121314151617181920