אבידה

אבידה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4297 מקורות עבור אבידה. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

תורה תמימה שמות פרשת משפטים פרק כב

 ולא ישלם, מי שעליו לשלם - לו שבועהקלו) [שבועות מ"ה א']:ולקח בעליו ולא ישלם - מכאן אמרו הבעלים מטפלין בנבילהקלז) [מכילתא]:ולקח בעליו ולא ישלם - מלמד שאין שבועה אלא בתביעת ממוןקלח) [תשו' הרמב"ם סי' ע"ה]:(יא) ואם גנב יגנב - אין לי אלא גניבה אבידה מניין, ת"ל ואם גנב יגנב מכל מקוםקלט) [מכילתא]:מעמו - מעמו - להוציא את הצוער ולהביא את הנוקדקמ) [שם]:(יב) יביאהו עד - תניא, אבא שאול אומר, יביאהו עד - יביא עדודה לבית דיןקמא) [ב"ק י"א א']:הטרפה לא ישלם - ת"ר, תשלומי נזק, מלמד שהבעלים מטפלין בנבילהקמב) מנה"מ, אמר רב כהנא, דכתיב אם טרף

182

תורה תמימה הערות שמות פרק כא

 מקום שנאמר מות יומת סתם אינה אלא חנק, ודו"ק:קלד) הא דאבן יש בה כדי להמית נראה דסמך על הכתוב דפ' מסעי ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו משמע דיש באבן כדי להמית וכך בעינן אגרוף שיהיה בו כדי להמית:קלה) ר"ל מה אגרוף לא שייך בו אבידה אלא ראוי להתבונן בו אם ראוי לעשות חבלה זו כך בעינן אבן שיראוה העדים ויתבוננו בה אם ראוי לעשות אותה חבלה, משא"כ אם נאבדה מיד המכה ולא ראוה העדים ואמר החובל שלא היה בה כדי להזיק וכמו אנוס אנכי והנחבל אומר שהיה בה כדי להזיק ישבע הנחבל ויטול:קלו) ר"ל מה

183

תורה תמימה הערות שמות פרק כב

 אמרו דבר שאינו במדה במשקל ובמנין אינו טענה, ותחת שבמכילתא למדו זה מכסף או כלים למדו בגמרא מן שלמה, משום דכסף או כלים אצטריכו לדרשות אחרות, כמבואר במקומו:קיב) ר"ל אם טוען שהאבדה שמצא נגנבה ממנו ואח"כ באו עדים שבידו היא והוא שומר עליה. ובב"ק נ"ז ב' מוקמינן דשומר אבידה שומר שכר הוא, ולכן שייך זה רק כשטוען טענת לסטים מזוין, והיינו שלקחו אותה ממנו בחזקה, אבל כשטוען סתם טענת גניבה פטור מן הכפל. וטעם הדבר, משום דכללא דכפל הוא, היכא דבטענתו פוטר עצמו מקרן, ולכן בלסטים מזוין דבטענתו פוטר עצמו מקרן חייב בכפל, משא"כ בטענת סתם גניבה אינו פוטר

184

תורה תמימה ויקרא פרשת אחרי מות פרק יז

 פ"ז א']:ושפך וכסהו - ת"ר, ושפך וכסהו - מי ששפך יכסהנט), שחט ולא כסה וראהו אחר מניין שחייב לכסות, ת"ל (פ' י"ד) ואומר לבני ישראל, הרי זו אזהרה לכל ישראלס) [חולין פ"ז א']:וכסהו - כסהו ונתגלה פטור מלכסות, אמר ליה רב אחא בריה דרבא, מאי שנא מהשבת אבידה דאמר מר השב (פ' תצא) אפילו מאה פעמים, אמר ליה, התם לא כתיב מעוטא, הכא כתיב מעוטא וכסהוסא) [שם שם]:וכסהו - ת"ר, מלמד שדם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות, אמר ר' יהודה, אימתי בזמן, שאין שם דם אלא הוא, אבל יש שם דם בלא הוא פטור מלכסותסב) [שם פ"ח

185

תורה תמימה ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 ט) [קדושין ל"א א']:ואת שבתתי תשמרו - תניא, יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת, תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני ה' כולכם חייבים בכבודיי) [יבמות ה' ב']:ואת שבתתי תשמרו - ת"ר, מניין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר אבידה שלא ישמע לו, ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו - כולכם חייבים בכבודייא) [ב"מ ל"ב א']:(ד) אל תפנו וגו' - ת"ר, אין מסתכלין בדיוקנא משום שנאמר אל תפנו אל האלילים, מאי משמע, א"ר חנן, אל תפנו אל מדעתכםיב) [שבת קמ"ט א']:לא תעשו לכם - תניא, אי לא תעשו

186

תורה תמימה הערות ויקרא פרק יז

 במשקל קוה קויתי) כמו השב תשיבם משמע דאין הקפידא שיהיה הדם מכוסה אלא רק מצוה שיכסה, וכיון שכיסה פעם אחת שוב אינו זקוק, ובפרט למש"כ לעיל בשם רשב"ם דטעם הכסוי בעפר כדי שיתכפש בעפר ולא יבאו לאכלו, א"כ מכיון שנכסה כבר נתקלקל ולא חזי עוד לאכילה, כמש"כ שם. משא"כ בהשבת אבידה דעיקר הקפידא שתבא האבידה ליד הבעלים לכן חייב להשיב אפילו מאה פעמים עד שיבא הדבר לתעודתו, והיינו שתבא ליד הבעלים, ודו"ק.והנה הרמב"ם דהסביר טעם דרשה זו דהשב תשיב משום דרק כשנכפל הפעל עם המקור אזי מורה על פעמים רבות וכמו שהבין התוי"ט כאן אליבא דידיה - קשה מש"כ הרמב"ם

187

תורה תמימה הערות ויקרא פרק יט

 דאיירי כשמצוהו לעשות דבר אחד בסתמא ורק בקיום אותו הדבר תלוי חלול שבת והאב אינו יודע כלל מתנאי זה, והרבותא בזה דהו"א דהוי ככל דבר שאינו מתכוין וצריך לשמוע לו, קמ"ל.ונראה שכן דעת הרב המגיד בזה, שעל מ"ש בב"מ ל"ב א' יכול אמר לו אביו היטמא או אל תחזיר אבידה ישמע לו וכו' פירש הוא בפי"א ה"ט מאבידה דאיירי שאמר לו שיביא לו איזה דבר, עכ"ל. ונראה כונתו כמש"כ דלא שאמר לו מפורש לבטל מצוה דאורייתא אלא שיתעסק למענו באיזה דבר, ובזה הוא מתבטל ממצות השבת אבידה או שבהכרח יטמא כדי לקיים מצות כיבוד האב, ועיין בדרשה הבאה:יא

188

תורה תמימה הערות ויקרא פרק כו

 ביטל עונש זה כמש"כ ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה', ואולי חשש לישראל שבשאר המדינות:מח) עיין סנהדרין ק"י ב' ס"ל לר"ע דעשרת השבטים שנדחו ממקומם לארצות רחוקות אינם עתידים לחזור, כלומר שעקבותיהם לא יודעו עד עת קץ, ודבריו שבכאן הם בשיטתו בסנהדרין שם, ומפרש ואבדתם אבידה ממש וקאי על עשרת השבטים, ואחרים ס"ל כר' אליעזר בסנהדרין שם שעתידים לחזור, ולכן ס"ל ואבדתם לא מלשון אבידה ממש אלא מלשון גלות. ונראה דסמך לקרוא לגולה בשם אובד כמו דמצינו ארמי אובד אבי שפירושו גולה ונודד, וכן ובאו האובדים בארץ אשור (ישעיה כ"ז) וכן את האובדות אבקש ואת הנדחות

189

תורה תמימה במדבר פרשת קרח פרק טז

 אינה עתידה לעלות, שנאמר ותכס עליהם הארץ - בעוה"ז, ויאבדו מתוך הקהל - לעוה"ב, ור' אליעזר אומר, עליהם הכתוב אומר (ש"א א') ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעלכט) [סנהדרין ק"ח א']:ויאבדו מתוך הקהל - תניא, ר' יהודה בן בתירה אומר, ממשמע שנאמר (תהלים קי"ט) תעיתי כשה אובד בקש עבדך, מה אבידה האמורה להלן סופה להתבקש אף אבידה האמורה כאן עתידה להתבקשל) [ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ד]:

190

תורה תמימה הערות במדבר פרק ט

 שניהם לא נפטר, וזה דלא כדעת התוס' בב"ק נ"ו ב' שכתבו להיפך, והכריחו כן, דאל"ה אטו מי שתפילין בזרועו וציצית בבגדו יפטר מן המצות, עיי"ש.אבל באמת י"ל דאין זה פירכא, דבודאי מי שיש לו מצוה בגופו ועתו פנויה ממנה, כגון מי שלבוש תפילין, או ציצית, או מי שהוא שומר אבידה, בודאי אז אינו פטור ממצוה אחרת הבאה לידו, ורק אז פטור כשעוסק ממש בהמצוה, כגון בשעה שמניח תפילין ובאבידה בשעה ששוטחה לצורכה או משקה ומאכיל בהמת אבידה וכדומה, וכן משמע הלשון העוסק במצוה, בשעה שעוסק בה ממש, ודו"ק:ה) ע' בתוס' בסוגיא כאן ע"א שהעירו ל"ל דרשה זו אחרי

1234567891011121314151617181920