אבידה

אבידה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4297 מקורות עבור אבידה. להלן תוצאות 171 - 180

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


171

שיר מעון דברים נ"ך

 לכן אמר אח"כ ידיך לא אסורות, שהיתה ידו נשארת פתוחה לפזר לעניים, ורגליך לא לנחושתים הוגשו, דהיינו שלא שלטה בו השאת נחש אע"ג שהלך תמיד במלחמת האומות, לכן ראוי לקונן על נפילתו היום. אך לכאורה היה חטא לדוד על שאמר לשון נפילה, כדאשכחנא בהאי ספדנא שאמר על רב אשי לשון אבידה סוף מס' מועד קטן (כ"ה ע"ב), וזה לא שייך בצדיקים כי הם הולכים לאור החיים נצחי, והיתכן לומר עליו לשון נפילה. לכן אמר אח"כ כנפול לפני בני עולה נפלת, דהיינו אצל בני עולה ורשעים היא נפילה, כי הם אינם מאמינים בשכר חיי עוה"ב ואצלם יקרא למיתה לשון נפילה, אבל

172

שלל דוד דברים פרשת נצבים פרק ל

 לו. וזה "ואם יפנה לבבך", כלומר שאתה פונה מדרכי המצוות ללכת בדרכיו ולשמור מצוותיו, "ונדחת" הרי אתה נדח מאת ה' ונדחה ממחיצתו ופותחין לך שערי טומאה, וע"י זה באת לכלל חמורות להשתחוות ולעבוד ע"ז. ואמר הקב"ה, כי בתחילה שלא באת עדיין לכלל חמורות רק נדחת ממחיצת הקב"ה "אבוד", תהיה כמו אבידה ועדיין יש תקוה שהוא כמו אבידה המתבקשת, אמנם אח"כ כשתעבוד ע"ז "תאבדון" לגמרי.(יט - כ) ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו וגו'הנה רז"ל בנדרים דף ס"ב [ע"א] דרשו מהאי קרא, שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם אשנה שיקראוני רבי אשנן

173

שפתי כהן בראשית פרשת מקץ

 היו הורגים אותו מחמת זלעפות רעב, אבל כשראו שכשפורעין דמים היו לוקחים תבואה ואם לאו לא, לפיכך שתקו על כורחם ולקחו בדמים יקרות, ואמר וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף היה לו לומר לשבור מן יוסף מהו אל יוסף אלא אל יוסף ממש שהביא הקב"ה רעב לעולם כדי להשיב אבידה לבעליה, זהו אל יוסף:[מא, נז] וכל הארץ באו מצרימה. לא אמר וכל הארצות אלא וכל הארץ ולא אמר כמו שאמר ויהי רעב בכל הארצות ולא אמר וכל אנשי הארץ כפירוש המתרגם שאמר וכל דיירי ארעא, אלא וכל הארץ לומר אותם שהם כל הארץ שלא נבראה הארץ אלא בשבילם

174

שפתי כהן שמות פרשת משפטים

 על המחשבה ובית הלל פירשוהו על הדיבור. על שור על חמור על שה על שלמה, הן ארבעה יסודות, שור הוא יסוד האש שהוא מצד הגבורה, חמור הוא יסוד העפר שהוא החומר, על שה הוא יסוד המים שהוא יותר דק מהאש, על שלמה הוא יסוד הרוח שהוא שלימות הכל, על כל אבידה שעשאה בהעלם כמו האבידה שנאבדת בהעלם, אשר יאמר כי הוא זה, יאמר המקטרג זהו החטא שחטא, עד האלהים יבוא דבר שניהם, שהם הגוף והנפש, אשר ירשיעון אלהים כפי שיקול ושיעור בעל הדעות, ישלם שנים לתשלום הנשמה:פרשה שניה בשומר שכר, רצה לומר שעושה העבירה ליהנות ממנה ולטעום מתיקותה, ואמר

175

שפתי כהן ויקרא פרשת ויקרא

 אצלו להחזירה לו כמו שנתנה לו, והוא מעל בה בתשומת יד, זה בשני ששם בה ושלח בה יד ומעל בה, או בגזל או עשק, זה בשלישי שהוא עשוקה וגזולה, אמר בגמרא (בבא מציעא קי"א א) זהו עשק זה גזל אלא לעבור עליו בשני לאוין, זהו וכחש שהכחישה והחלישה, או מצא אבידה, שבאה לו על ידי יבום שמת אחיו, או שהיתה ערטילאה שלא היה לה גואל, ונשבע על שקר שבכל פעם ופעם קודם שבא השביעוהו קודם צאתו מהבטן, על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטוא בהנה, שעשה בכל אחת ואחת חסרון, לחטוא כמו אני ובני שלמה חטאים (מלכים - א א', כ"א),

176

שפתי כהן במדבר פרשת בלק

 מדין וקסמים בידם. שכל אחד לקח קסם אחד בידו מגוון אחד לנסותו, אם הוא יאמר מה ביד כל אחד ואחד, ודאי שהוא יודע. כשבאו אצלו שתק והם לא דיברו דבר, אמרו אם יודע אין אנו צריכין לומר לו שום דבר כמו שדרך כשנכנסים לבית המכשף לשאול על גניבה או על אבידה, אינו אומר שום דבר אלא הוא אומר על דבר זה באתם, וזה באו אליו ואין דובר אליהם דבר, לא מן הסימן שלקחו בידם ולא למה הם באים, כשראו כך דיברו הם שהם שלוחי בלק, וכשראו כן זקני מדין הניחוהו והלכו להם, אבל זקני מואב אינם יכולים לחזור עד שישיבו

177

שפתי כהן דברים פרשת דברים

 הכריכה לומר שהושם כבלים ברגליו כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ג א) רגלוהי דבר אינש אינון ערבין ליה וכו', ואם כן אחד עשר יום הוכיחם שכפרו ביחידו של עולם ובעשרת הדברות והביאו חורבה לעולם, זהו מחורב:[א, ג] ויהי בארבעים שנה וגו'. וי על מה שהיה בשנת הארבעים שאבדו אבידה גדולה שמת בה משה שאבדו שלוש מתנות הבאר וענני כבוד והמן ובמיתתו של משה כאילו מתו אהרן ומרים, כמו שאמרו ז"ל (תענית ט' א) על פסוק (זכריה י"א, ח') ואכחיד שלושת הרועים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והלא בשנה אחת מתו אלא מתה מרים נסתלקה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן,

178

שפתי כהן דברים פרשת כי תצא

 אחרת עד שיקבור את הראשונה לכן צוה לקוברו מיד, כי אולי מיד ימצא מנוח אשר ייטב לו, ראיה לזה שכתב אחריו לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים השב תשיבם לאחיך, והרמז למה שכתוב (שמואל - ב י"ד, י"ד) לבלתי ידח ממנו נדח, וזהו נדחים, ואם ה' יתברך מחזיר אבידה לבעליה לרוב הימים ידבק בדרכיו, זהו אבידת אחיך שאין זו המדה נוהגת כי אם בישראל עד כאן. ולזה אמר לא תראה כאילו אמר שחס ושלום לא יבוא ולא יהיה דבר זה שידחה ויצטרך לבוא בגלגול כאומרם ז"ל, לזה אמר לא תראה ולא אמר כי תראה, וכן על זה הדרך

179

תולדות יצחק דברים פרשת כי תצא פרק כה

 ותהיה סבה שלא יתלוהו על העץ, ואם בידך ליסרו ולא עשית כאילו הרגת אותו שתלוהו על העץ, שמי שיכול למחות ואינו מוחה הוא נתפס עליו. וסמך לזה [כב ד] לא תראה חמור אחיך או שורו נופלין בדרך, שאם לא תקים עמו יניחנו בעליו, שלא יוכל הוא לבדו להקימו והרי היא אבידה, וסמך לזה [כב ה] לא יהיה כלי גבר על אשה, ולכאורה אין לו קישור עם המצות הנזכרות, ונראה שלפי שזה החלק עניינו בשותפות הבנים, וצריך שיהיו הבנים כשרים והגונים, והתחיל באשת יפת תואר, שעל הרוב הבנים יהיו רעים וחטאים, ולזה סמך לזה בשתי נשים, ושעל כרחו יתן פי שנים

180

תורה תמימה הערות בראשית פרק יד

 מבואר, מאי רבותי' דאברהם בזה, וגם קשה הרי אין כאן גזל, כיון דמן הדין זכה בהרכוש, כמו דקיי"ל המציל מן העובד כוכבים ומן הלסטים הרי הוא שלו, וצ"ל דעשה בזה כדי לקדש השם, ובאופן כזה חייבים להחזיר בכל אופן, וכמו דקיי"ל בחו"מ סי' רס"ו, דהיכי דיש קדוש השם צריך להחזיר אבידה לעובד כוכבים אף לאחר יאוש, ומכיון שרצה אברהם כאן לקדש השם הי' מחוייב מן הדין להחזיר, וזה גופא היתה זכותי, שמשום קדה"ש התחייב עצמו במה שהי' יכול לפטור.ולולא פירש"י הי' אפשר לפרש דזכות אברהם הי' בזה, משום דכפי המתבאר מענין הפרשה נצח אברהם את המלחמה לא בדרך טבעי,

1234567891011121314151617181920