אבידה

אבידה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4297 מקורות עבור אבידה. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

רד"צ הופמן שמות פרק כב

 כל דבר פשע. "דבר פשע" זה הוא כל מעשה בתחום המעילה ברכוש זר; השוה "גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע"6). על שור... על כל אבדה. והרי זה יכול להיות בעל - חיים, שכבר נאמר עליו בפסוק ג שעל גניבתו נגזר עונש תשלום כפל, וזה יכול להיות דבר פעוט - ערך - "כל אבידה7), כל דבר שנעלם, ונאמר עליו, כלומר התובע אומר עליו "כי הוא זה", דהיינו שדבר פשע נעשה בו, כי אז "עד האלהים יבא דבר שניהם", פירוש הדבר יבוא בפני בית דין והנאשם יישבע שבועה המזכה אותו, כמו למעלה "ונקרב בעל הבית אל האלהים". ואולם אם הדיינים מוצאים אחר השבועה,

152

רד"צ הופמן שמות פרק כג

 להיזהר, שלא יגיע לידי גזר - דין שגוי עקב חובה אישית לבעל - דין. ואולם אם היה כתוב איסור מעין זה, היה אפשר להסיק מזה, שאמנם על השופט להיות הוגן גם כלפי בעל - הדין העוין, אך לסתם אדם בחייו הפרטיים מותר ליתן לעוינות כזו ביטוי. על כן אומר הכתוב, שעל המוצא להשיב אבידה גם לאויבו, ועליו למנוע ממנו נזק, ובמיוחד עליו לסייע בידיו כאשר הוא במצב לא נוח. ומכאן קל וחומר לשופט, שאסור לו להעדיף את בעל דינו של אויבו כאשר שניים אלה באים לפניו לדין. מהלך מחשבה מעין זה מצינו גם בס' ויקרא (יט, טו ואילך) שם בא תחילה איסור עשיית

153

רד"צ הופמן שמות - הערות פרק כב

 אלה בשם הלכה עתיקה או כמעט עתיקה, ולהכריז על אלה של התלמוד ושל אונקלוס והמתקבלת על ידי... כ"חדשה" ביותר. אדרבה, ראינו שביאורו של התלמוד הוא ענייני ונתקבל במידה רבה אפילו על דעת החדשים, מה שאיננו כן באשר לאלה שגייגר מציין כ"עתיקות" ביותר. ועוד יצוין ש"גנב יגנב" בבנין נפעל אף כולל אבידה, שכן פירושו הוא - אם היא מתגנבת (מתרחקת בסתר) או אובדת, ולא בכדי נאמר כי שומר שכר חייב בגניבה ואבידה.21) חוות יאיר סי' רכב (קטע מדבריו בנדון מובא בפירושו של רש"ר הירש ע"א, (המ').22) לפסוק יג, ד"ה וכי ישאל (המ').23)"... והנה השואל בהמה לעשות בה מלאכתו, פעמים

154

רד"צ הופמן דברים פרק כב

 חולין קמא, א). כלומר, אם האם חזרה לקן, הוא חייב לחזור ולשלחה אפילו מאה פעמים.פסוק ח.גם זאת היא מצוה שבין אדם לחבירו, שנתחייבנו לשומרו מכל אפשרות של אסון. אולם אילו היתה זאת רק מצוה שבין אדם לחבירו גרידא, היה הכתוב צריך להסמיך אותה למצות השבת אבידה. אך כיון שהדאגה היא לבית לראשונה, הדגיש הכתוב שנצטווה כל אחד מאתנו לשמור על ביתו מדמים. אם אירע חס ושלום שאדם נפל, ודאי כך נגזר עליו מן השמים, אבל מגלגלין חוב על ידי חייב, ועלינו להשמר שלא יתגלגל החוב על ידי ביתנו, זאת אומרת שאף הבית הדומם צריך להיות נקי מחובת דמים;

155

רד"צ הופמן דברים הרב אברהם אליהו קפלן (זצ"ל)

 העושה בתלוש לעושה במחובר שהעושה בתלוש אוכל בדבר עד שלא נגמר מלאכתו ומשתגמר מלאכתו אסור לו לאכול והעושה במחובר כגון בוצר וקוצר אינו אוכל אלא כשיגמור עבודתו כגון שיבצור ויתן בסל עד שימלאנו וינפץ הסל למקום אחר ויחזור ויבצור וימלאנו ואינו אוכל אלא עד אחר שימלא הסל אבל מפני השב אבידה לבעלים אמרו חכמים שיהיו הפועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת כדי שלא יבטלו ממלאכתן וישבו לאכול אלא אוכלין בתוך המלאכה כשהן מהלכין ואינן מבטלין. הל' ג': המבטל ממלאכתו ואכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר וחרמש לא תניף וגו' מפי השמועה

156

ריקאנטי בראשית פרשת וישב פרק לח

 ועל המצוה הגדולה הזאת היו החכמים הקדמונים קודם מתן תורה יודעים כי יש תועלת גדולה ביבום האח כי הוא הקרוב, ואחריו שארו הקרוב אליו ממשפחתו אשר הוא יורש נחלה, והיה נחשב לאכזריות גדולה מן האח כאשר לא יחפוץ ליבם.מדרש רות [פט ע"ב] יולד בן לנעמי [רות ד, יז], אשכחת אבידה דאבדה, מכאן ההוא נפש דבר נש יומא דאיתיליד בר נש נפשא דיליה שלימא איהי לא אוספת ולא נעדרת, בר בעוד בגופא דקיק לית לה רשו לאנהרא ולאתפשטא למיחזי חילהא, דכתיב [איוב לג, כה] ישוב לימי עלומיו, בההוא שעתא דגופא דא איתבני מיד ותקראן לו השכנות שם לאמר, את מוצא

157

רלב"ג איוב פרק ה

 חומר ר"ל שצורותיהם היולאניות עם החסרון הנמצא להם בעצמותם יחוייב עוד בהם שיהיו נפסדים ואין זה ההפסד ג"כ מוגבל בהם שם עד שיהיו בטוחים ממנו עת מה אבל ידכאום מקרים ויפסידום קודם שישיגם הכלוי וההפסד הטבעי מבקר לערב ישיגם המות במעט סבה מבלי משים לב לפנות אל השלימות האנושי יאבדו אבידה מוחלט' ולא יהיה להם השארות כלל, הלא האדם ואם לו קצת שלמות והוא ההכנה השכלי' אשר לו בה יתרון והשארות הנה יקרה לו ברוב שיסור יתרונו אשר בו וימו' ולא בחכמה לפי שבהגעת השלמות לו מהקושי העצום לקושיות בעצמו ולרבוי המונעי', אם חשבת להיות במדרגה השכלית והמלאכים להיותך בעל

158

רשב"ם שמות פרשת משפטים פרק כב

 שאמר השומר נגנב ממני אבל הוא עצמו גנבו, ואם נקרב ונשבע בפני הדיינין, ישלם הוא כפל כשירשיעון אותו הדיינין וישלם שנים לרעהו. ואני לפי הפשט אפרשנו. אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית, הוא השומר, שלא שלח ידו במלאכת רעהו אלא נגנבה הימנו ויפטר:על כל דבר פשע [וגו'] אבידה - שנגנב הפיקדון בין שור בין שה בין שלמה בין כל אבידה שיאמר המפקיד כי הוא זה הממון שנגנב הימנו, או הגנב או השומר אשר ירשיעון הדיינין על ידי עדים ישלם שנים לרעהו:(ט) ומת - [מעצמו]:או נשבר - שטרפו ארי [או] חיה רעה, שכשם שמת או נשבה מדבר שאבדה כל הבהמה

159

רשב"ם ויקרא פרשת ויקרא פרק ה

 איל תמים מן הצאן [וגו'] לאשם עד שיוודע שודאי חלב אכל [ואז] יביא חטאת:(כא) וכחש בעמיתו וגו' - אשם גזילות בפרשה זו:(כד) ביום אשמתו - כשיתודה לשוב מחטאתו על אחד מכל האמורים למעלה, פיקדון או גזל או עשק או אבידה:

160

רש"ר הירש בראשית פרשת בראשית פרק ה

 דבר נעים מושך את האדם ומביאו לידי תנועה; ברצון נעים לקראת הנעים. - "נחם" דומה ל"נח": הנחם חוזר בו ופונה לכיוון אחר, הוה אומר: הוא הופך את כיוון תנועתו; ומכאן גם "הנחם" בהוראת חרטה: גם המתחרט חוזר בו מן הדרך שהלך בה עד כה. ומכאן גם הוראת "נחם": מי שאבדה לו אבידה, ילך וינוע כדי למלא את חסרונו; משקיבל תנחומין, הרי הוא בא אל המנוחה; הנחמה תניח את דעתו, תמלא את חסרונו, ותשקיט את המיית לבבו. - אמרת האדם עדיין איננה "נאם". גם משביטא האדם את כוונתו, תיתכן בלבו "נהמה", תנועה ותסיסה פנימית; עדיין פתוחות לפניו שתי דרכים: המטרה תוסיף למשוך את

1234567891011121314151617181920