אבידה

אבידה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4297 מקורות עבור אבידה. להלן תוצאות 141 - 150

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


141

עקידת יצחק בראשית שער ט (פרשת בראשית)

 בהם הטבע כי האיש נמצא תחלה וממנו הנקבה להורות שהנקבה לצורך האיש ואין האיש צורך הנקבה. ומזה יחוייב שימצא לאיש טבע חזק לבקש צרכיו ממנה אמנם הצרכים אין מטבעם לבקש אותם אלא הצריכים אליהם והוא מה שאמרו ז"ל (נדה ל"א ב) דרכו של איש לחזור על אבידתו ואין דרכה של אבידה לחזר אחר בעליה. ומזה נמצאה זאת התאוה בחולשה אצל הנקבות על הרוב ממה שנמצא בזכר. ומזה הטעם אין מטבע הזכר להתבייש מהמשגל כבשת הנקבה כי עם שהיא תאוה בשריית בהמית מיוחדת אל חוש המשוש שהוא חרפה לנו כבר בא אליה האיש לצורך הכרחי ודומה למי שגונב להכרח חיותו שנאמר

142

פני דוד במדבר פרשת קרח

 למדנו דגם ויאבדו כן ואני בעניי הוספתי במאי דאתמר באגדה דחנה התפללה ולא היו מאמינים עדת קרח עד שבא לידו שער בה"מ שנטבע ע"ש באורך ועתה ראיתי במדרש רבה בסדרין דאתמר התם ריב"ב אומר יש להם חלק דכתיב ויאבדו מתוך הקהל בדוד הוא אומר תעיתי כשה אובד בקש עבדך מה אבידה האמורה בדוד עתידה להתבקש וכו' ע"ש הרי דגבי ויאבדו גופיה אתמר נמי. ואפשר לרמוז דר"ת מוריד שאול ויעל הוא משה עם הכולל לרמוז דח"ו אין זה סותר נבואת משה דגם ויאבדו הוא כאבידה המתבקשת. וכלפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל דבזכות שמואל ינצל אפשר דתיבות מוריד שאול ויעל. הם האותיות

143

פנים יפות בראשית פרשת וישב פרק מ

 עד יום הולדת של שנה זו ולא נמנה אחר בנתים, ושאלתו של יוסף היה שיזכירהו בשעה שיהא לפניו וישקהו, ובשנה ראשונה אף ע"פ שזכר אותו בלב לא זכר אותו בפה, מפני שהיה בוש כשחזר להתמנות שלו, ובשנה שניה נשכח מלבו כי כן דרך שכחת הלב י"ב חודש, כמו שמצינו גבי אבידה דתריסר ירחי שתא הוי יאוש כדאיתא בב"מ [כד ב] ובשנה שלישית דהיינו מקץ שנתיים ימים הוצרך להזכירו על ידי חלום פרעה:(טו) כי גנוב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור. יש לדקדק למאי אמר שנגנב מבית העברים, וגם אינו מובן לשון שמו שהוא

144

פנים יפות בראשית פרשת מקץ - ויגש פרק מד

 פנים יפות בראשית פרשת מקץ - ויגש פרק מד(ט) אשר ימצא אתו מעבדיך ומת. יש לומר שנבאו על עשרה הרוגי מלכות כמ"ש בזוהר [ת"ז תי' סט, קי] עשרה הרוגי מלכות שנתגלגלו בהם השבטים שהנשמה שנתגלגלה נקרא מציאת אבידה, וזהו אשר ימצא אתו מעבדיך היינו כשיבואו בגילגול יתחייבו מיתה ע"ז וגם אנחנו וגו':ועל דרך הפשט יש לומר עוד, מה שהפליגו בעונש מיתה אין הכוונה על מיתה בידי אדם, לא מבעיא בדינא דידן שהיה להם דין ישראל כמ"ש בפסוק ויצא, אינו נהרג אלא בהתראה, אפילו אם יש להם דין ב"נ אין לדונם מיתה על המציאה אולי משגה הוא, ואף דלא שכיח

145

פנים יפות שמות פרשת משפטים פרק כא

 שור משבת, ומהרש"א ז"ל כתב שם ליישב פירש"י למ"ד [שבת יח א] שביתת כלים דאורייתא דאיצטריך חמור למעט כלים, באמת ילפינן שור שור משבת, והוא דחוק חדא דתירוץ התוס' הוא מוכרח לכ"ע, כמו שהוכיחו התוספות בתשלומי כפל והשבת האבידה, ואדרבה למ"ד שביתת כלים דרבנן שפיר איצטריך גבי תשלומי כפל והשבת אבידה לרבות כלים, ועיקר קושית התוספות למ"ד שביתת כלים דאורייתא, דניחא למילף הכל משבת, והא דנקטו התוספות בלשונם סתם, מה צריך ריבוי לתשלומי כפל, היינו כלשון הסוגיא שם ע"ב שלא הזכיר שם כלים, מ"מ תירוצם הוא מוכרח לכ"ע, ותו דע"כ אין כוונת רש"י כן מדהזכיר שור ולא אדם, ואי ילפינן

146

פנים יפות שמות פרשת משפטים פרק כג

 שהיה משה יושב ודן דכתיב [יח, יג] וישב משה לשפוט ואהרן היה רודף שלום, ואמר ושמואל בקראי שמו על שם שהיה דרכו של שמואל שהיה מסבב בעירות לעשות משפט ושלום, ואמר בקראי שמו ששם שלום נרמז בשמו של שמואל:אמנם נראה לפ' יותר מ"ש במכילתא אפילו גוי, אף שאסרו להשיב אבידה לגוי וכו' כדאיתא בב"ק דף קי"ג [ע"ב], מ"מ היכא דאיכא צער ב"ח כדאיתא בב"מ דף ל"ב [ע"ב] אפילו בהמת נכרי מצוה לטפל בה, כמו שמצינו בדהמע"ה שאמר [תהלים קיט, קעו] תעיתי כשה אובד וגו', דהיינו שהשה תאב ומצפה לשוב לבעליו, והיינו דכתיב כי תפגע שור אויבך או חמורו על

147

פנים יפות ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 אמו ואביו תיראו וגו'. ופירש"י אשה מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים ואת שבתותי תשמורו וגו' אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו, נראה הא דסמך לתיראו מפני באמת מצד הסברא אין עשה דמורא דוחה ל"ת ועשה דשבת, אך לפמ"ש התוס' בקידושין דף לד ע"א [ד"ה מעקה אבידה] לגבי אשה לא שייך עשה דיו"ט משום דהוי מ"ע שהז"ג, הוה אמינא דחי ל"ת לחוד, להכי כתב סמוך לתיראו שאפילו באשה אינו דוחה, אך כבר כתבנו בחידושינו שם דסברא זו לא שייך אלא ביו"ט, אבל בעשה דשבת נשים מוזהרות בהן, ולפי הנרמז בזוהר [קדושים פב א] מ"ש תיראו בלשון

148

פנים יפות דברים פרשת כי תצא פרק כד

 פנים יפות דברים פרשת כי תצא פרק כד(א) כי יקח איש אשה וגו'. כבר כתבנו בריש קידושין [ב ב] בהא דאמר ר"ש כי יקח ולא כי תלקח, משל לאדם שאבד אבידה בעל אבידה מחזר על אבידתו, וכתבנו שם דכוונת ר"ש מחמת שינוי לשון התורה, שבתחלה תלה הכתוב באיש והדר כתוב והלכה והיתה לאיש אחר, תלה הכתוב בה דלא כתוב ולקחה איש אחר, והדר כתיב לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה, הרי שתלה הכתוב באיש, וע"ז אמר ר"ש משל לבעל אבידה שזה אינו שייך אלא בבעלה הראשון שנבראת מצלעו אבל בעל השני לא שייך זה, לכך משמעות הכתובים דבבעל השני

149

צרור המור ויקרא פרשת ויקרא

 לפי שידיעת האדם קצרה מאד מהשיג האמת. וביום צר לו ישא עיניו אל ה'. כאומרו כי אם צעוק יצעק אלי. והמכחש בעמיתו הוא כופר בשם יתברך שהוא רואה ויודע כל נסתר והוא ערב ביניהם. ולכן אמר ומעלה מעל בה' שהוא השלישי. והזכיר בכפירה חמשה מינים. פקדון. תשומת יד. גזל. עשק. אבידה. ובהשבה לא הזכיר אלא ארבעה. ולכלול החמשה חוזר לומר או מכל אשר ישבע עליו:

150

רבינו יונה משלי - הערות פרק כב

 ה' את כל אדם לעשות צדקה, נמצא שהוא עושק מן העני החוק שנתן לו ה' יתברך.41 לא מצאתי. וראה שו"ת מהר"ם ב"ב (פראג - ח"ד סי' קצב) שכתב שהנותן מתנה לגוי עליו הכתוב אומר "למען ספות הרוה את הצמאה", וכיוצא בזה אמרו בסנהדרין (עו, ב) לענין מחזיר אבידה לגוי.42 בכתי"ו: לכוונתי.43 עבודה זרה כ, ב.44 בדרשות פרשת משפטים: והשלים דברים בשבח דברי התבונה "שמעו כי נגידים אדבר" - כלומר דברי הם חשובים בין שאר הדברים כחשיבות רוזני המלך ושריו, מלשון "כמו נגיד אקרבנו" (איוב לא, לז), וכך כתוב "הלא כתבתי לך שלישים" - מלשון "ושלישים על כלו" (שמות יד,

1234567891011121314151617181920