אבידה

אבידה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4297 מקורות עבור אבידה. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


131

משיבת נפש בראשית פרשת מקץ פרק מג

 דיי.(כג) אלקיכם ואלקי אביכם נתן לכם מטמון וכו'. תימא מ"מ לאו בדין שיחזיקו בצרור הכסף כי הם לקחו התבואה מיוסף, ומה שמצאו בו מדין שלו. ואם תאמר שבן נח לא מצווה על השבת אבידה רק על הגזל, מ"מ יש לתמוה שהרי ישראל משיב אבידה להם מפני דרכי שלום, מ"ש בזמן שישראל כבוש תחת יד הגוי והיה ראוי לבני יעקב להכריז מפני דרכי שלום ולנהוג סלסול בעצמם. וא"ת שגם יוסף קנה התבואה מאחרים ושמא מעלמא אתא, מ"מ כיון שהיה הכסף הדין הוא נותן שיכריז כי קשר ומניין סימן. וצ"ע.ויש להשיב על קושיא הראשונה מה שמצאו בו הדין הוא נותן

132

משיבת נפש דברים פרשת שופטים - כי תצא פרק כא

 בלתי נשים עמה לבטל העם מתורת ייחוד. ואפילו זקינים וזקינות באים למצוה זו (לבטל העם) שלא לנהוג קלות ראש שהוא שמירה וחזרת אבידת הנשמה, מדאיצטריך למעוטי גבי אבידת ממון זקן ואינו לפי כבודו, ש"מ שבאבידת הנשמה שאפילו זקן ואינו לפי כבודו חייב (לחזור) [להחזיר] ובפרט כי יהנו מסעודתם הוא כמו אבידה שהתחיל בחזרה שחייב לגמור כי עלי דידי סמכו.ועוד הנהיגו קדמונינו ז"ל שמרבים בברכות ופסקו צדקה ובריקוד ובשיר להחליש כח יצר הרע ופגיעת (מרוח הזמן) וכו'. ומזה שיש כאן דקדוק מתי הקישוט יפה ומצוה, ובאיזה זמן הוא גנאי ועבירה, ואין הכל יודעים להפריש ולדקדק ולהבדיל בין האור ובין החושך.

133

משך חכמה בראשית פרשת ויחי פרק נ

 בכיבוש וחילוק כדי שיחיה יותר, ולכן לא בכו על יהושע. אולם בשביל הפסד אבי ישראל אין נפקא מינה, ולכן געש עליהם ההר, ודו"ק."הצדיק אבד ואין איש שם על לב" (ישעיה נז, א). פירושו על פי מה דמסקו תוספות בבא קמא כז, ב דמזיק בידיים באונס דגניבה פטור, ובאונס דכעין אבידה דקרובה לפשיעה חייב, עיין שם. ומצאנו בבבא מציעא פרק ב' (כא, א) דרך הינוח [שמונחין בסדר] דרך נפילה. ולכן אם הצדיק ימות כמות כל האדם, אז הנה אונס כעין גניבה. לא כן אם הצדיק מת דרך אבידה, אז בחטאינו נאסף הצדיק, וחייבין על זה משום אדם המזיק. וזה "הצדיק

134

משך חכמה דברים פרשת כי תצא פרק כב

 הפרשיות קאי על הא דאמר בפרשת ראה (יב, א) "אלה החקים והמשפטים וכו' בארץ אשר נתן" וכו'] שזה אסור (בבא קמא עט, ב) עד שאמרו (עבודה זרה כו, א) רועי בהמה דקה לא מורידין ולא מעלין, שפקרו בגזל - [לשון רמב"ם] הוה אמינא דאינו מצוה להשיב אבידתו, קמ"ל קרא דמצוה להשיב אבידה דשה. ואפילו ברועה נראה דחייב להשיב אבידתו, יעויין תוספות עבודה זרה דף כו, ב. ויעויין תוספתא בבא קמא (פרק ח הלכה ד): הא מה אני מקיים "לא תראה... את שיו נדחים"? במדברות שביודא:(לא תראה). והנה כאן כתוב "לא תראה וכו'" ובמשפטים (שמות כג, ה) "כי תראה". משום דשם

135

נחל אשכול איכה פרק ב

 ד' ק"ט) דר"ע סבר עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנא' ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא ורבי יהודה בן בתירא סבר הרי הן כאבידה המתבקשת שנא' תעיתי כשה אובד בקש עבדך. ואם כן איכה ספיקא במאי דכתיב גבי קרח ויאבדו מתוך הקהל אם הוא אבידה לגמרי ואין להם חלק לעולם הבא או אם הוא כאבידה המתבקשת ויש להם חלק לעולם הבא ולזה כיון שראו השערים דכתיב בהו אבד ושבר ומוכרח שהוא כאבדה המתבקשת אם כן גם ויאבדו מתוך הקהל אינו אבידה לגמרי וז"ש מי שיוציא השערים יוציא גם אותנו עד כאן שמעתי משם הרב

136

נחל אשכול איכה פרק ה

 אלא שהוא סלוק צדיקים שאמרת זקנים משער שבתו חשכו עינינו וקשה סילוקן יותר מחרבן בה"מ עד כי חשכו עינינו מרוב הבכי והאנחה ויהיב טעמא על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אראה בנחמה אתה ה' לעולם תשב כי שכינה לא זזה מכותל מערבי. אמנם על הצדיקים נוחם יסתר כי היא אבידה עצמית:(כא) השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. שמעתי כי מסורת בידינו מרובה מדה טובה ממדת פורענות. וכל זה הזמן אשר סבלנו מרורות גזרו' ושמדות כשנגאל בעה"י צריך שהימים יהיו גדולים הרבה וזה פירש הרב מהר"ש פרימו ז"ל פסוק שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה שהכונה דאומרים ישראל

137

נחל קדומים דברים פרשת נצבים

 ה' אלהיך עד קרי ביה עד ה"א כמ"ש הרמב"ם שהתשובה היא שיעיד בעל התעלומות עליו שלא יחטא עוד. וזה רמז עד ה"א שיעידהו עליו:(ה) ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך. אפשר דישיב ניצוצות הקדושה אשר נתפזרו למקום הסט"א ומן הדין כביכול הי"ל למנע דהוי מעין דוגמת אבידה שלא חייב להחזיר כזקן ואינה לפי כבודו ועכ"ז ורחמך ושב דכביכול נמשל ישראל לאשה דהדין הוא נשבית חייב לפדותה פעם א' ופעם ב' הוא פטור ומצד רחמיו אף בפעם שנית פודה אותנו ושב ה"א על גלות בבל. ורחמך ושב פעם אחרת בגלות זה מצד הרחמים ואינו מן הדין דאינו חייב לפדותה אלא

138

נחלת יעקב ויקרא פרשת שמיני פרק י

 בפ' וירא ד"ה האף תספה צדיק) בהא דתענית (כא ב) בסורא הוי דברתא וכו', דצדיק גמור אינו נשקל עם הרשעים לתפוס בעוונם. וכן מה שכעס על (ר' אבין ואמר) [בר אבין דאמר] בכו לאבילים ולא לאבידה, היינו דצדיק גדול אף לאחר מותו ממליץ ומגין על הדור, לא שייך לומר לגבי' אבידה, דאבידה היינו שנאבד מן העולם, ואין בו שוב תועלת להאובד, אבל צדיק גמור, אף לאחר שמת, זכותו עומד להדור. וזהו אומרו "בקרובי אקדש" - שהם צדיקים גמורים, ואף אחר מותם "על פני כל העם אכבד" - שזכותם יעמוד להדור, וזה היה תנחומין להדור:(ו) וכל בית ישראל יבכו את השריפה. בשלהי

139

נחלת יעקב ויקרא פרשת תזריע פרק יב

 וראו מה שכתב הבינה לעתים (דרוש כה) על הקרא דוירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו וירא כי אין איש (שמות ב, יא - יב), עיין שם, ופסק מכח זה שאין לגאלם ח"ו, ע"כ ראוי מאוד ליזהר על זה.והנה הי' לי קושיא חמורה אהא דאמרו בש"ס (ב"ק נו ב) שומר אבידה הוא שומר שכר, משום פרוטה דרב יוסף, דלא מיתב ריפתא לעני הבא אליו, דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. והי' תמוה לי דהא בצדקה איכא נמי לא תעשה, כמבואר בש"ס ופוסקים, דלא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך (דברים טו, ז), עיין שם בה' צדקה (יו"ד סי' רמז סעי'

140

נחלת יעקב דברים פרשת ראה פרק טו

 רק אם ח"ו לא תהיו עושין רצונו, "אפס", כלומר שתראו שתעשו רצונו של מקום, כדי ש"לא יהי' בך אביון", ואז לא תעבוט:(ז) לא תאמץ את לבבך וגו' ולא ירע לבבך בתתך לו (שם פס' י). יש להקשות בהא דאמרינן בש"ס (ב"ק נו ב) דשומר אבידה הוי שומר שכר משום פרוטה דרב יוסף, דהעוסק במצוה פטור מן המצוה, והרי בצדקה יש ג"כ תרי לאווין, לא תאמץ ולא תקפוץ, והעוסק במצוה אינו דוחה ל"ת שבתורה. ולזה נראה לחדש ולומר, דהא דמצינו מצות צדקה [עד] מעשר ו[עד] חומש, היינו [רק] במצות צדקה, ד[אפילו] מי שאין לו מאתים זוז נוטל מן

1234567891011121314151617181920