אבידה

אבידה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4297 מקורות עבור אבידה. להלן תוצאות 111 - 120

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


111

ר' יוסף בכור שור דברים פרשת כי תצא פרק כב

 2 אלא מכרו בב"ד. ואף דרשו רבותינו "והשבותו לו": שאם תמצא חבירך תועה צריך להשיבו אל הדרך3. דכתיב: "והשבותו לו": זהו השבת - גופו. עד דרוש אחיך אותו: לפי הפשט אינו צריך לחזר - אחריו, עד שיבוא מאיליו. ורבותינו דרשו דרשהו אם רמאי הוא, או אינו רמאי4, שלא יפסיד בעל - אבידה על ידך. כל הני פרטות דרשו רבותינו: שור לגז - זנבו, שצריך לגזז זנב - השור בכל - שנה, כדי שתבוא גיזה אחרת, שאם לא יגזז לא יבא גיזה - אחרת, נמצא הגוזז משיב אבידה, וכן שה - לגיזותיו5. והא ליכא - למימר דקאמר שמשלם לו גיזותיו, דהא לא צריכא למימר. [מה] שמלה שיש

112

בעל הטורים שמות פרשת משפטים פרק כג

 לו). לומר לך אף אם הוא דל לא תשמע דבריו תחילה להצדיקו בריבו ולעות בעל דינו הבא אחריו:(ד) תעה. ג' במסורה. חמורו תועה. והנה תועה בשדה (בראשית לז טו). אדם תועה מדרך השכל (משלי כא טז). זהו שאמרו (ב"מ ל ב) מצא פרה רועה אין זו אבידה. חמור וכליו הפוכים הרי זו אבידה. וזהו חמורו תועה, שהוא תועה בשדה ויוצא מהדרך:(ה) שנאך. ב' במסורה. חמור שנאך. אם רעב שנאך האכילהו לחם (משלי כה כא). משום דהכא מיירי בשני מיני שונאים, גוי וישראל, דבשונא גוי דרשינן (ב"מ לב ב) וחדלת מעזוב לו, ובשונא ישראל עזוב תעזוב עמו:רבץ. ג'

113

בעל הטורים במדבר פרשת פינחס פרק כו

 עמים (ישעיה יא י). שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס (יחזקאל כז ז). זהו שאמרו (סנהדרין קי א) מקום נתבצר להם כשנפתחה הארץ נשאר מקום באמצע כמו הנס שהוא בראש התורן כי נשאר מקום כמו תורן (שו"ט תהלים פרק א). ומכאן רמז למאן דאמר (שם קט ב) שהיא אבידה המתבקשת שיעמדו לתחיית המתים, לימות המשיח, והיינו שורש ישי אשר עומד לנס עמים:(טו) הצפוני. ב' במסורה. לצפון משפחת הצפוני. ואידך ואת הצפוני ארחיק מעליכם (יואל ב כ). זהו מבני גד וכן כשיבא אליהו שהוא מבני גד שבדברי הימים מיחס אותו מבני גד (עיין ב"ר עא ט), אז והצפוני

114

בעל הטורים דברים פרשת כי תצא פרק כב

 בעל הטורים דברים פרשת כי תצא פרק כב(א) לא תראה את שור אחיך. סמך השבת אבידה לקבורה. שאם הוא כהן והוא בבית הקברות על זה נאמר והתעלמת (ספרי):(ב) ואספתו. ב' במסורה. ואספתו אל תוך ביתך. ואספתו מצרעתו (מ"ב ה ו). זהו שאמרו (ערכין טז א) נגעים באים על צרי עין שאינו רוצה להשאיל כליו ואומר אין לי, ולמחר נגעים באים על ביתו וצוה הכהן ופינו את הבית ומוציאין הכלים ורואין הכל שיש לו. וזהו ואספתו אל תוך ביתך, שמאסף כליו אל ביתו ואינו משאילם, ואספתו מצרעתו שצרעת באה עליו. ד"א החושד בכשרים לוקה בגופו (שבת צז א) ומי

115

העמק דבר בראשית פרשת ויחי פרק נ

 ובא לחברון, אבל יוסף הקיף מהלכו הלאה כדי שיתוספו במהלכו הרבה ממואב וכנענים היושבים על יד הירדן, ומזה שנינו במס' כלים פ"א מ"ז ומסבבים לתוכן מת עד שירצו, הרי דדרך לסבב בנשיאה ממקום למקום עד שמגיע למקום קבורה, והוא לכבודו של מת:מספד גדול. היינו דברים הרבה, התעוררות על אבידה זו, ובמשך כמה שעות האריכו ההספד, וזה מיקרי גדול:וכבד. דברים יורדים חדרי הלב:ויעש לאביו אבל שבעת ימים. עוד היה קודם קבורה וכמ"ש התוס' מו"ק ד"כ א', ובאמת אין אבלות אלא לאחר קבורה, והיינו דכתיב(יא) וירא וגו' את האבל בגורן האטד. שהוא לפני מקום קבורה:ויאמרו אבל כבד

116

העמק דבר שמות פרשת וארא פרק ח

 ז"ל דביאורו מיתה, דגם שם משמעות כרת הפסקה ולא ביחוד הפסקת החיים, אלא נכלל בזה גם הפסקת החיים, ונפ"ל מדכתיב בטומאת מקדש וקדשיו מיתה כדתניא בספרי פ' חקת [פי' ג'], וגם הפסקת הנשמה ממקורה, ונפ"ל מדכתיב ביוה"כ והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה כדתניא בת"כ פרשה אמור, והאבדת הנפש אינו אבידה לגמרי ח"ו אלא הפסקה, איזו עת מוגבל לפי משפט העליון (כמש"כ בביאורי על הספרי פ' שלח), וה"נ לפי הענין מובן דאין הכרתה שבכאן אבידה לגמרי שהוא מיתה, אלא הפסקה והכרתה מפרעה ומעמו, והיינו שדייק ממך ומבתיך שלא יהיו אצלך ובבתיך, ורק ביאור תשארנה, וכמו שביקש ויסר הצפרדעים ממני ומעמי:

117

העמק דבר שמות פרשת משפטים פרק כב

 כמשמעו מלשון מלאכה, שהרי כל כלי עושה מלאכה, ובממון כ' הפרחון ערך לאך, שהוא כנוי מלשון שליחות, דממונו של אדם עושה שליחותו בכל שהוא צריך:(ח) על כל דבר פשע. פרש"י ע"פ הגמ' שפשע בשבועתו שנגנבה ויעידו עדים כי הוא זה ברשותו ישלם שנים, ופי' על כל אבידה לטוען טענת גנב באבידה שהוא חייב, ולזה הפירוש אין מקום במקרא לדין מודה במקצת שידוע בגמ' עיקר דין זה מהאי קרא דכי הוא זה, וכבר נתקשה בזה הרמב"ן. וכן העיקר הגדול דשומר חנם חייב בפשיעה ופטור באבידה לא נזכר במקרא מפורש, אלא בהאי קרא על כל דבר פשע כפרש"י ב"ק דק"ז ב'

118

העמק דבר ויקרא פרשת בהר - בחקותי פרק כו

 ט', בבאור הגמ' בהוריות די"ג מפני מה הכל מושלים בעכברים מפני שסורן רע:ואכלה אתכם ארץ איביכם. דטבע ארץ אחרת למי שאינו רגיל באוירה ובטבע גידוליה להזיקו ולאכלו, ונדרש עצות להציל מרעה זו, ודרך המלוכה שגולים שם להיות מגן ומחסה על הגולים, ולחקור אחר עצות לזה, אבל בהיות ישראל אבידה שאינה מתבקשת, ואין המלך וראשי המדינה נותנים לב על הנבזים בעיניהם, ממילא אכלה אתכם ארץ אויביכם:(לט) והנשארים בכם ימקו בעונם. הנשארים יכירו שחוטאים במה שרודפים זא"ז בשנאת חנם, והוא חטא המושכל אפילו שלא עפ"י דעת תורה:בארצות איביכם. ישכילו כי זה החטא עוד גדול יותר כאשר המה בארצות אויביכם,

119

העמק דבר דברים פרשת שופטים פרק יח

 משום לישנא בישא מנא ידע משה, מכ"ש שארי נביאים, וגם על שמואל שהיה ידוע לנביא בישראל, אמר הנער לשאול [ש"א ט' ו'] אולי יגיד לנו וגו', [ובפי' המשניות להרמב"ם בהקדמה כתב בזה"ל ולא היה מתחדש אצלם שלא היו שואלים לנביא, ולולי היה מנהגם לשאול לנביא לא בא שאול לשמואל בעד אבידה כו' עכ"ל, ולא זכיתי להבין ואדרבה משם מבואר להיפך]. אבל כ"ז הוא בנביא ה' שאינו דבר סגולה אלא הקב"ה מגיד דבריו לנביא, משא"כ עניני כישוף הוא דבר סגולה בסתרי הטבע וכשמשתמשים בו ההכרח לדעת לפי סגולת הטבע שהטביע יוצר כל ית' בו:(טו) מקרבך. כמש"כ הרמב"ם בהל' יסה"ת שלא

120

הרחב דבר דברים פרשת כי תצא פרק כב

 את חבירו והמחרפו אע"ג שאינו רשאי אינו עובר על לא תשנא, מש"ה בלשון אויבך לא קשה, שהרי אין בזה אזהרה מפורשת, אבל על שנאך דבלב ממש שפיר קשה. מיהו דעת השאלתות דר"א סי' כ"ד אינו כן אלא כש"כ דעובר בזה הלאו, וא"כ קשה אמאי לא מדייק הגמ' במקרא הקודם דכתיב אבידה שור אויבך, דאפילו של רשע עובר עבירה חייב להחזיר. ונראה דבאמת משמעות אויבך שהוא אויב לך ולא שאתה אויבו, וכ"ה במכילתא שם אויבך שעשה עמך מריבה, וא"כ לא קשה ומי שרי למיסניה, מיהו בשנאך שפיר קשה, אחר שאינו שונא אלא בלב מאין יודע שהוא שונאך, וע"כ הפי' שאתה שונאו,

1234567891011121314151617181920