אבידה

אבידה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4297 מקורות עבור אבידה. להלן תוצאות 91 - 100

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


91

דברי דוד דברים פרשת כי תצא פרק כב

 משמע: עד דרוש אחיד, עד דרשך את אחיך'. ונראה דפירושו ע"פ הגמרא שם34 דאמר רבה בר רב הונא זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את, וע"כ אמר: עד דרוש אחיך, פי' אתה תדרוש את אחיך היינו העדים אם יודעים את בעל האבידה שהוא רמאי אם לאו וזהו 'אותו', כלומר בעל אבידה מהו:(ג) [לא תוכל להתעלם] לכבוש עיניך וכו'. פירוש זה כפל שנית כאן דהא פירשו לעיל בסמוך. ונראה דזה קאי לפי פשוטו שזכר רש"י בסמוך דוהתעלמת היינו לא תראה שהתעלם, וע"ז קשה: תרתי ל"ל, ותירץ דכיון שנכתב שניהם אנו לומדים הפירוש מהו האיסור דאילו כתיב 'לא תראה והתעלמת' לחוד

92

רבי אליהו מזרחי שמות פרשת משפטים פרק כא

 ברשות היחיד שלא הפקיר רשותו, דמצי למימר תורך ברשותי מאי בעי.שור או חמור הוא הדין לכל בהמה, שבכל מקום שנאמר שור וחמור אנו למדין אותו שור שור משבת כו'. תימה, דבפרק הפרה שנינו (בבא קמא נד ב): "אחד שור ואחד הבהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ולתשלומי כפל ולהשבת אבידה, לפריקה, לחסימה, לכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן". ומפרש תלמודא: "לנפילת הבור - 'כסף ישיב לבעליו' (פסוק לד) - כל דאית ליה בעלים". ולגבי כלאים אמרו: "אי כלאים דחרישה, יליף שור שור משבת (דברים ה, יד), אי כלאים דהרבעה יליף בהמתך בהמתך משבת", והיכי כתב רש"י כאן גבי נפילת הבור

93

רבי אליהו מזרחי שמות פרשת משפטים פרק כב

 כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון", הוא משום דעדיפא ליה לאיתויי ראייתו מן המקרא עצמו, יותר ממה שיביא ראייתו מהמדה דכלל ופרט וכלל. והברייתא שנשתמשה עם המדה דכלל ופרט וכלל ולא מן המקרא עצמו, דכתיב ביה "על שלמה ועל כל אבידה", אינו אלא כדי לרבות גם העופות, שאין זה מובן מן המקרא עצמו. אך יש לתמוה על רש"י ז"ל, היכי מייתי ראיה על קרא ד"משור עד חמור" לומר ולאו דוקא שור וחמור אלא בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים מקרא ד"על שור... על שלמה", והלא קרא

94

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 אם יאמר לך לחלל את השבת, אל תשמע לו. וכן בשאר כל המצות.כדתניא בפרק קמא דיבמות (יבמות ה): "יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת? תלמוד לומר: 'איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו', כולכם חייבים בכבודי". ותניא אידך: "יכול אמר לו אביו: הטמא, או שאמר לו: אל תחזיר אבידה ישמע לו, תלמוד לומר: 'איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו' כולכם חייבים בכבודי". ופרש"י ז"ל, דילפינן לאו דטומאה ולאו דהשבת אבדה מלאו דשבת, אלמא לאו שבת דוקא קאמר, אלא אף כל המצות כולן, אינן נדחין מפני כבוד אב ואם.ויש לתמוה, היכי מפיק מסמיכות שמירת שבת למורא אב

95

רבי אליהו מזרחי דברים פרשת כי תצא פרק כה

 מלפניו, והשתי ידות מאחוריו.(ד) לא תחסום שור דבר הכתוב בהוה, והוא הדין לכל בהמה חיה ועוף העושים במלאכה, שהוא בדבר מאכל הדומה לדיש. כדתנן בפרק שור שנגח את הפרה (בבא קמא נד ב): "אחד שור ואחד הבהמה לנפילת הבור, ולהפרשת הר סיני, ותשלומי כפל, ולהשבת אבידה, לפריקה, לחסימה, לכלאים ולשבת. וכן חיה ועוף כיוצא בהן. אם כן למה נאמר (שמות כא, לג) 'שור וחמור', אלא שדבר הכתוב בהוה". ומפרש תלמודא: "לחסימה - מנא לן, יליף שור שור משבת". ופירש רש"י: "משבת - דכתיב (דברים ה, יד): 'שורך וחמורך וכל בהמתך' מה להלן בהמה חיה ועוף בכלל, אף כאן בהמה חיה ועוף

96

שפתי חכמים דברים פרשת כי תצא פרק כב

 מעלי' מלהגיד שמצא' דא"כ והתעלמת אות' מבע"ל:ש ר"ל דקרא משמע לא תראה אלא והתעלמת דמשמע דמותר להתעלם:ת הא כיצד היה כהן והשור בבית הקברות או שהוא זקן ואינו לפי כבודו:פסוק בא ומלת אותו שב לאחיך כלומר שתדרוש את אחיך שהוא בעל אבידה מה סימנים היו לדבר שנאבד ממנו:ב ר"ל דלא הל"ל והשבותו לו אלא יהיה עמך עד דרוש אחיך ואם יודע לו שהוא אצלך ודאי חייב אתה להשיב לו:ג כדי שיוכל לקיים והשבותו לו:פסוק גד (קצ"מ) הוצרך לפרש זה אע"ג שכבר פירש זה לעיל מפני שחזר לפרשו ע"פ משרז"ל פעמים שאתה מתעלם

97

אבן עזרא ויקרא פרשת בהר פרק כה

 ישראל שתעשה הפרש בין אחיך ובין הנכרי:(מז) או לעקר כמו שרש, והטעם ששב לדת ישראל והוא ממשפחת גר ואין ריע לו, רק הוא כמו מלת ושרשך (תה' נב, ז) הפך וכן ואת סוסיהם תעקר (יהושע יא, ו):(מט) או השיגה ידו שמצא אבידה או ירש ממון מת ממשפחתו. והזכיר בתחלה האח והמשפחה, כי הוא הדבר הנמצא ברוב:(נ) קנהו בה"א ובלא ה"א שוה. המכרו - שם הפעל מבנין נפעל, והשנים שיעמוד עמו כימי שכיר יהיה:(נא) וי"ו אם עוד רבות בשנים, ואם מעט נשאר בשנים כפ"א רפה בלשון ישמעאל, והטעם בין היות השנים הנשארות רבות או מעטות. לפיהן ישיב גאולתו

98

אדרת אליהו שמות פרק כב - ליקוט מכת"י

 כסא שמשם נר"ן. שלמה בלבוש. על כל כו' קרקע סוד הגוף מעפר: ועוד דבר הוא רזא שור כו' ת"ח. ושה בעלי מצות וצלותהון. ואלו ג' נגד נר"ן ג' חיות אבל דיבור נגד אדם שע"ג חכמה שהוא לבדו אדם על שלמה משמשי ת"ח וקרקע הן ע"ה שנקראין ע"ש הארץ וזהו כל אבידה ר"ל כל ישראל בכלל. ועוד דבר נוק' דכלילא מג"ר קול ודיבור וקול הוא אמ"ש וכן ב' הבלים וקול ודיבור שור וחמור נגד חו"ג וצאן באמצע שה פזורה ישראל לכן נקרב לתמיד עולת תמיד ונחך ה' תמיד. שלמה ידוע לבושין של צדיקים מני דרבנן ועל כל אבידה כל שכולל הכל

99

אדרת אליהו שמות פרק כב (ב)

 ח) על כל דבר פשע. יכול אפי' בדבור כתיב שלח ידו דוקא במעשה אלא דבר אתי לרבות שלוחו של אדם כמותו. ג' דברים שלוחו של אדם כמותו. בשליחות יד. ובמעילה. וטביחה ומכירה: על שור על חמור על שה ועל שלמה. למעט שאין נשבעין על עבדים וקרקעות ושטרות והקדשות: על כל אבידה. אף באבידה היינו אם מצא אבידה וטוען טענת גנב: כי הוא זה. תיבת הוא דבר נסתר. ותיבת זה הוא דבר נוכח. וזה הוא מודה במקצת. והוא. הוא מין הטענה שיהיה דוקא מודה במקצת ושיהא ג"כ ממין הטענה: יבא דבר שניהם. שיבאו שני בע"ד: ירשיען אלקים. פרט למרשיע א"ע: שנים

100

אדרת אליהו דברים פרק לד

 וימת שם. נאמר כאן שם ונאמר בלוחות הראשונות עלה אלי ההרה והיה שם מה שם כו' עומד ומשמש כו' ונתקיים כאן בקביעות ושם לא עמד אלא ארבעים יום וכן ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה וגו'. וחזרו לו כאן מה שאבד בלוחות הראשונות וכמ"ש בר"מ קב"ה עתיד לאהדרא לך אבידה דאבדת בגין ערב רב דא כלה דילך דבזמנא דעבדו ערב רב ית עגלא נפלה כלה דילך הה"ד וישלך מידיו את הלחת. ומ"ש שם עתיד להחזיר לך ר"ל שאף בתחיית המתים לעתיד לבא יקום עם כל התורה הזאת ולא ישתכח ממנו: עבד ה'. שאז זכה להקרא עבד ה' אף שבחייו

1234567891011121314151617181920