אתנן

אתנן מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 848 מקורות עבור אתנן. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 268,470 מקורות


181

חידושי ר' שמעון שקופ כתובות סימן נב

 אמרינן לוקה ואינו משלם.אמנם לכאורה קשה, אם נאמר דבאונס ומפתה ליכא דין חובל ורק דין מזיק סתם והלא בדין מזיק סתם פטור מד' דברים, והכא אמרינן דחייב בכל היינו גם בשת וצער. ואם נאמר דהוי בגדר מזיק יהיה כשור דאזיק אדם דפטור מכל אלו. ונ"ל דכיון דמצינו ענין אתנן בתורה דהשכר מה שפסקו ביניהם הוא ככל שוכר דעלמא מפני שזה תשמיש אדם ועיין במס' ע"ז ריש השוכר דהביאה הוא כפעולת פועל בעלמא, והנה אם היה זוכה בה בשכר סכום השכר ודאי הוא כפי ערך הצער שסובלת וכפי ערך הפגם והבושת, דכל מה שחסרונה גדול כן יגדל שכרה, ולפ"ז אם

182

חידושי ר' שמעון שקופ קידושין סימן ג

 קנינים אפילו לא היתה דעתם על זה הקנין מוכרח הוא לפעול מחמת הקנין השני, א"כ למה צריכה הגמ' קרא דאשה נקנית בביאה, יהני מטעם כסף, דהנאת ביאה יש לשניהם כדאיתא לקמן כב, ב, ואם היה רוצה לבקש כסף ממנה בעד ביאה היה יכול, וכי היכי דבכל ביאה הוא נותן לה אתנן והוא מוחל לה, כך אם הוא רוצה כסף והוא מוחל ג"כ יכול להועיל, ויכול לקדש בביאה מטעם כסף דכסף וביאה הם שני קנינים. וגם קשה מפני מה צריך רש"י ז"ל לקמן מח, א לאמר הטעם דשטר מהני מטעם כסף משום דדעתה אנייר אפילו בלא רצונם ג"כ יכול לפעול הקנין,

183

ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ז

 קונה [ולהכי] דחיק. דהא כל מתיבתא לא אשכחי פירוקא לגם. א"כ אם לא היה נשמע ממקום אחר דשינוי קונה. הוה מוקמינן קרא דגם לאיסור, כב"ש, אבל השתא, דנשמע ממקום אחר דשינוי קונה בעניין ממון. מוקמינן האי קרא דשניהם למעוט תרווייהו. ושינוי קונה אפילו לגבי גבוה. ולהכי צריך ג"כ קרא גבי אתנן. דלא תימא, אף דשינוי קונה. מ"מ גבי אתנן לא מועיל שנוי, משום דמאוס לגבוה. כמו שמסיק רבא בפרק הגוזל (שם). דאפילו ב"ש סבר שינוי קונה. ודוקא גבי אתנן אסור, מטעמא דמאוס. משום הכי אתא קרא דאתנן לשרינן. וסמכינן אקרא דוהשיב הגזילה. למדרש הקרא דאתנן גם אהיתר, ודוגמא זה איתא

184

ים של שלמה מסכת יבמות פרק ו

 נ"ט ע"ב) רב כר"א, א"כ אמאי פוסל בוגרת, הא חדא באידך תליא, וכ"ש לפי התו' (ד"ה ורב) שהוכיחו בראיות ברורות, כמו שמוכח מתוך הסוגיא דרב לא ס"ל כר"א.ומסיק בסוגי', אמר רב שימי בר חייא, נבעלה לבהמה כשרה לכהונה, לפי שאין זנות לבהמה, ואין חילוק בין שוגג למזיד, דתנן, אתנן כלב, ומחיר זונה, שניהם מותרים, שנא' (דברים כ"ג, י"ט) גם שניהם, ולא ארבע, פי', שאם אדם נתן טלה לבעל הכלבית, כדי שתבעל לו, דומיא דאתנן זונה, אפ"ה מותרת, משום שאין שם זנות לבהמה, וה"ה איפכא, אם היא נבעלת לכלב, וכן פירש"י בפ' כל האסורים. (תמורה ל' ע"א) כי אתא רב

185

קובץ הערות סימן נה

 בהא דמסיק [שם] מקבל מעל לכשיוציא, והיאך אפשר לו להוציאו כיון דלא קנה אותו כלל. וזה קשה בלא"ה, כיון דאמר איסורא לא ניחא ליה דליקני, וזכותו היתה בטעות ואינה זכיה, איך יכול להוציאו אח"כ]:ד) ועיין בתוס' ע"ז (דף ס"ג ע"א) ד"ה והא מחסרא משיכה, שחילקו בין אתנן למעילה, דכיון שהפקיעו חכמים קנין מעות אין כאן אתנן כלל, אבל במעילה כיון דמעל מן התורה מי יפקיע המעילה ממעות הקדש עכ"ל. ולכאורה אין החילוק מובן כלל, אבל אם נאמר דלענין מעילה לא בעינן אהני מעשיו, וחייב על מעשה הוצאה גרידא אפילו בקדוה"ג, אזי החילוק פשוט ומבואר, דהפקעת חכמים אינה אלא חלות

186

קובץ הערות סימן נז

 כנעני. ובמל"מ פ"ג מהל' עבדים הל' ד' הקשה מסוגיא דתמורה הנ"ל, באומר תלין שפחתך אצל עבדי, ופריך שפחה לע"ע שריא, ומשני הב"ע דלית ליה אשה ובנים, אלמא דכי לית ליה אשה ובנים אסורה. והנה בהא דפריך שפחה לע"ע שריא, צריך להבין מה בכך דשריא, מ"מ הוי ביאת זנות, דהא בנותן אתנן לנכרית הוי אתנן זונה, אף דביאת נכרית מותרת מדאורייתא בצנעה, ומאי שנא שפחה מנכרית. אלא צ"ל, דקושית הגמ' היא, דבכה"ג דרבו מוסר לו שפחה, אין זו דרך זנות אלא דרך אישות, דרחמנא קרייה אשה - אם אדוניו יתן לו אשה - ואינו יכול למסור שפחה אחת לשני עבדיו. ולזה משני כשאין

187

שרידי אש מסכת בבא קמא סימן כז

 ובשאלה האם קים ליה פוטר רק מחיובים או גם מהתחייבויות. איתא בבבא מציעא צ"א, א לגבי מי ששכר או שאל פרה מחברו: תנו רבנן החוסם את הפרה ודש בה לוקה ומשלם ד' קבין לפרה וג' קבין לחמור (רש"י: "כך שיערו חכמים אכילתו"). והגמ' מקשה דהא אין לוקין ומשלמין. ותשובת רבא: אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו. ופירש"י: "ונתן לה טלה באתנן, אתנן הוא ואסור לקרבן דאתנן סתמא כתיב לא שנא אמו ולא שנא פנויה, ואע"ג דאי תבעה ליה בדינא קמן תן לי אתנני לא מחייבינן ליה דהא קם ליה בדרבה מיניה - כי יהביה ניהלה אתנן הוא. אלמא אפילו במקום

188

שרידי אש מסכת יבמות סימן כא

 שביאר את הדברים יפה, אלא שגירסתו בשאילתות "דבהמה בעלמא אינון" אינה מצויה בספרים שלנו, אך בנימו"י, נמצא הביטוי "וכביאת בהמה חשיב". אולם בע"כ צ"ל, שהטעם בעכו"ם ועבד הבא על א"א שהולד כשר הוא משום שביאתו היא כביאת בהמה, ואין זנות לבהמה, כדאמרינן לקמן נ"ט, ב, ויליף מקרא, דכתיב: לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב, ומכאן דאתנן כלב (שאם אמר אדם לזונה הילך טלה זה והבעלי לכלבי) מותר למזבח, אלמא לאו זנות הוא עיי"ש, דבלא טעם זה אי אפשר להסביר דאין הולד ממזר מעכו"ם ועבד הבא על א"א, דהא מלבד איסור עכו"ם ועבד יש כאן איסור אשת איש שהוא איסור ערוה,

189

קרבן העדה מסכת סוטה פרק ה

 היה ופמילייא בלשון לע"ז כן:הירא. בה"א הידועה דמשמע שהיה בהם ירא ה' הידוע ומנו איוב דכתיב ביה ירא אלקים:שהיו נוטלין מעשר בגרנות. שהשופטים הם הכהנים והלוים כדכתיב יורו משפטיך ליעקב והם השופטים נטלו מעשרות בגרנות שלא יבואו כהנים אחרים ויקחו אותן וזה להם לשוחד:אהבת אתנן על כל גרנות דגן. על הטיית הדין דריש ליה להך קרא:בימי מלכות שבא היה. כשמשלו ממשל רב:ותפול. משמע ליה חיל רב וגם גדוד מהכשדים באו עליו:בימי כשדים היה. דהיינו בימי נבוכדנצר שהיתה ממשלת כשדים חזקה כדכתיב וישימו שלשה ראשים וגם גדוד ממלכות שבא בא עליו:ה"ג וכתיב ולא נמצא

190

קרבן העדה מסכת סנהדרין פרק ח

 איש ולא קטן עד ו' חדשים לאחריו דיותר מזה נקרא אב וכדפרישית:כל אלו הדברים שבבן סו"מ מסברא מן הפוכים:מי היה בדין. מסברא יש לומר שיותר יש לחייב בת סוררת מן הבן שכשהיא זוללה וסובאה בקטנותה סופה כשלא תמצא למודה עומדת בפרשת דרכים ומרגלת הבריות לעבירה בשביל אתנן ואפ"ה אמרה התורה בהיפך הבן נעשה בן סו"מ ולא הבת:ומי היה בדין. ועוד מסברא נראה הזולל וסובא כשהוא גדול בשנים והוא בן דעת נעשה בן סו"מ אבל לא הקטן והתורה אמרה בהיפך הגדול יותר מי"ג שנים וששה חדשים פטור והקטן ממנו דהיינו מן י"ג שנים עד י"ג וששה חדשים נעשה

1234567891011121314151617181920